א׳לב׳ – שם משתתף. הוא שם האבר אשר בו התחלת חיי כל בעל לב: ״ויתקעם בלב אבשלום״.
בוכאשר היה זה האבר באמצע הגוף, הושאל לאמצע כל דבר: ״עד לב השמים״, ״בלבת אש״.
גוהוא שם מחשבה גם כן: ״לא לבי הלך?״ – רוצה לומר הייתי נמצא במחשבתי כשארע כך וכך; ומזה הענין – ״ולא תתורו אחרי לבבכם״ – רוצה לומר רדיפת מחשבותיכם; ״אשר לבבו פונה היום״ – מחשבתו סרה.
דוהוא שם העצה: ״כל שארית ישראל לב אחד להמליך את דויד״ – כלומר: על עצה אחת; וכן אמרו: ״ואוילים בחסר לב ימותו״ – כלומר: בחסרון עצה; וכן אמרו: ״לא יחרף לבבי מימי״ – ענינו: לא תטה עצתי מזה הענין – כי ראש הדברים ״בצדקתי החזקתי ולא ארפה״. [ומענין יחרף אצלי – אמרו: ״שפחה נחרפת לאיש״ – דומה לערבי ׳מונחרפת׳ – רוצים בה נוטה מקנין העבדות לקנין האישות].
הוהוא – שם הרצון: ״ונתתי לכם רועים כלבי״, ״היש את לבבך ישר כאשר לבבי?״ [עם לבבך – כלומר: רצונך ביושר כרצוני. וכבר הושאל לאלוה לפי זה הענין ״כאשר בלבבי ובנפשי יעשה״ – ענינו: יעשה כפי רצוני; ״והיו עיני ולבי שם כל הימים״ – השגחתי ורצוני.
ווהוא שם השכל: ״ואיש נבוב ילבב״ – כלומר: ישכיל; וכן: ״לב חכם לימינו״ – שכלו בענינים השלמים – וזה הרבה. ולפי זה הענין הושאל לאלוה בכל מקום – רצוני לומר: שהוא מורה על השכל–; אלא הזר שהוא מורה על הרצון – כל מקום כפי ענינו. וכן: ״והשבות אל לבבך״, ״ולא ישיב אל לבו״ וכל מה שדומה לו – כולו בחינת שכל כמו שאמר ״ולא נתן יי לכם לב לדעת״ כמו אתה הראית לדעת״.
זאמנם מאמר ״ואהבת את יי אלהיך בכל לבבך״ פירושו אצלי בכל כוחות לבך – כלומר: כחות הגוף כלם – כי התחלת הכל – מן הלב; והענין שתשים תכלית פעולותיך כולם – השגתו כמו שבארנו בפרוש ה׳משנה׳ וב״משנה תורה״.