חלק א' · פרק יג

א׳עמידה׳ – שם משתתף. יהיה בענין עמידת האדם וקימתו; ״בעומדו לפני פרעה״, ״אם יעמוד משה ושמואל״, ״והוא עומד עליהם״. ויהיה בענין ההמנע וההפסק: ״כי עמדו לא ענו עוד״, ״ותעמד מלדת״. ויהיה בענין הקיום וההשאר: ״למען יעמדו ימים רבים״, ״ויכלת עמד״, ״עמד טעמו בו״ – התקים ונשאר ולא נשתנה. ״וצדקתו עומדת לעד״ – קימת ונשארת. וכל ׳עמידה׳ שבאה באלוה ית׳ – היא מזה הענין האחרון: ״ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים״ – ויתקימו סבותיו כלומר: מסובביו. והנה יתבאר זה בזכר שתוף ׳רגל׳. ומזה הענין – אמרו ית׳ אל משה ״ואתה פה עמוד עמדי״; ולפי זה ״אנכי עומד בין יי וביניכם״.