א׳רם׳ הוא שם משתתף לענין רוממות המקום וענין רוממות המעלה – כלומר: הגדולה והכבוד והיקר. אמר ״ותרם מעל הארץ״ – וזה מן הענין הראשון. ואמר: ״הרימותי בחור מעם״, ״יען אשר הרימותיך מן העפר״, ״יען אשר הרימותיך מתוך העם״ – מן הענין השני.
בוכל מלת ׳הרמה׳ שתבוא באלוה ית׳ היא מזה הענין השני: ״רומה על השמים אלהים!״.
גוכן ׳נשא׳ יהיה בענין רוממות מקום ובענין רוממות המדרגה ויתרון החלק. ״וישאו את שברם על חמוריהם״ – מן הענין הראשון; וכמוהו הרבה בענין המשא וההעתקה מפני שהיא נשיאה במקום. ומהענין השני: ״ותנשא מלכותו״ וינטלם וינשאם״, ״ומדוע תתנשאו?״.
דוכל ׳לשון נשיאה׳ שבאה מיוחסת לאלוה ית׳ היא מזה הענין האחרון: ״הנשא שופט הארץ״, ״כה אמר רם ונשא״ – גדולת מדרגה ומעלה ורוממות לא עליונות מקום.
הואולי יקשה עליך אמרי ׳גדולת מדרגה ומעלה ורוממות׳ ותאמר איך תשים ענינים רבים מענין אחד? – הנה יתבאר לך אחר זה שהאלוה ית׳ אצל המשיגים השלמים לא יתואר בתארים רבים ושאלו התארים כולם הרבים המורים על העוצם והגדולה והיכולת והשלמות והטוב וזולתם, כולם ישובו לענין אחד, והענין ההוא הוא עצמו לא דבר יוצא חוץ לעצם.
ווהנה יבואוך פרקים בשמות ובתארים; ואמנם, הכונה בזה הפרק כי ׳רם ונשא׳ אין ענינו: המובן ממנו – עליונות מקום אבל עליונות מעלה.