דהא בגין דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא דצדק ילין בה. משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה - הוי כחד מן בעירא.
תאנא: ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב) - אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. את בנות האדם - האדם הידוע. וכתיב וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו' - מההוא דאקרי עולם, כדתנינן ימי עולם. אנשי השם - מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא.
הנפילים היו בארץ (בראשית ו ד) - לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. הנפילים - עז"א ועזא"ל הוו בארץ. בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר.
כתיב וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ (בראשית ו ו) - לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. וינחם יהוה - האי בזעיר אנפין אתמר.
ויתעצב אל לבו - "ויעצב" לא נאמר, אלא ויתעצב - איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב.
אל לבו - "בלבו" לא כתיב אלא אל לבו, כמאן דאתעצב למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין.
ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו' (בראשית ו ז) - לאפקא אדם דלעילא.
ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי! לאו לאפקא כלל! -- משום דלא קאים דא בלא דא.
ואלמלא חכמה סתימאה דכלא - כלא אתתקן כמרישא! הדא הוא דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה (משלי ח יב) - אל תקרי שכנתי אלא שיכנתי.
ואלמלא האי תקונא דאדם - לא קאים עלמא! הדא הוא דכתיב יהוה בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) , וכתיב ונח מצא חן בעיני יהוה (בראשית ו ח) .
ותאנא: כלהו מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא. ודא חכמה סתימאה דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הדא הוא דכתיב החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים (קהלת ז יט) - דאינון תקונא שלימא דאדם.
ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא. הדא הוא דכתיב כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב (ש"א טז ז) - דאיהו בלגו לגו.
ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א כו) , וכתיב וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי (דניאל ז יג) .
עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון!
דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד י) .
תאנא: בכה ר' שמעון וארים קליה ואמר: "אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא - יאות ושפיר הוה! בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא."
הדר ואמר: "הדרי בי! דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא, ולא ליקרא דבית אבא, ולא ליקרא דחברייא אלין. אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי!"
תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא - מיתו ר' יוסי ברבי יעקב, ורבי חזקיה ורבי ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא. ואמר ר' שמעון מלה ואשתככו.
צווח ואמר: "שמא חס ושלום גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה וגו' (שמות לד כח) . מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו!"
שמע קלא: "זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך! דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא!"
רעיא מהימנא
(הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא)