פתח ואמר: ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסָתר וענו כל העם ואמרו אמן (דברים כז טו) .
פתח ר' שמעון ואמר: עת לעשות ליהו"ה - אמאי עת לעשות ליהו"ה? משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי דא. ולעתיק יומין אתמר.
כתיב אשריך ישראל מי כמוך (דברים לג כט) , וכתיב מי כמוך באלים יהו"ה (שמות טו יא) .
קרא לרבי אלעזר בריה.
אותביה קמיה.
ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: "אנן כללא דכולא! עד השתא אתתקנו קיימין!"
אשתיקו.
שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא? קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי.
חדי ר' שמעון ואמר: יהו"ה שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג ב) . התם - יאות הוה למהוי דחיל! אנן - בחביבותא תלייא מלתא! דכתיב ואהבת את יהו"ה אלהיך (דברים ו ה) , וכתיב מאהבת יהו"ה אתכם (דברים ז ח) , וכתיב אהבתי אתכם וגו' (מלאכי א ב) .
ר' שמעון פתח ואמר: הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר (משלי יא יג) .
הולך רכיל - האי קרא קשיא! "איש רכיל" מבעי ליה למימר!? מאי הולך?
אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא - ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא, עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא - ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר - ונאמן רוח - קיומא דרוחא! ברוחא תלייא מלתא!
וכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה ה) . ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא - במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין - על אחת כמה וכמה!
אמר ר' שמעון: "לשמיא לא אימא דיציתון! לארעא לא אימא דתשמע! דהא אנן קיומי עלמין!"
תנא רזין דרזין: כד פתח ר' שמעון ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו.
גלי ברזא ופתח ואמר:
כתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו' (בראשית לו לא) .
זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין! מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא דכלא!
צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא!
ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא! דהא לא הוה ליה למכתב הכי! דהא חזינן כמה מלכים הוו עד דלא ייתון בני ישראל, ועד לא יהיה מלכא לבני ישראל. ומה אתחזי הכא?! ובדא אתערו חברייא. אלא רזא דרזין הוא! דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי!
תאנא: עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין - עד לא זמין תקונוי דמלכא ועטורי עטורין - שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא, ובה גליף ושִיעֵר מלכין, ותקונוי לא אתקיימו. הדא הוא דכתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל - מלכא קדמאה ל'בני ישראל' קדמאה!
וכלהו דגליפו בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי.
ותאנא: כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין - ואפקה - מיד אמרה קמיה: "מאן דבעי לאתקנא ולמעבד - יתקן בקדמיתא תקונוי!"
תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן ואזדמן.
רעיא מהימנא
(הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא)