[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין.]
כחד סבא דסבין, עתיק מעתיקין, טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע. מארי דחוור כסו וחיזו בוסיטא דאנפוי. יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון.
ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורתא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין. הדא הוא דכתיב ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר (בראשית כג טז) :
בגולגלתא יתבין תליסר אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי. ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר, ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב שראשי נמלא טל (שיר ה ב) . ומההוא טלא דאנער מרישיה לההוא דאיהו לבר - יתערון מתייא לעלמא דאתי דכתיב כי טל אורות טלך (ישעיהו כו יט) - אורות - נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי.
ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין - הדא הוא דכתיב ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס (שמות טז יד) . וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנא דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה. הדא הוא דכתיב ועינו כעין הבדולח (במדבר יא ו) .
האי גולגלתא - חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין בסחרנוי לארבע עיבר בסטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דא, בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא דא, לסטרא דאחורא וחד לעילא דגולגלתא
ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי 370 רבוא עלמין. וההוא אתקרי ארך אפים. והאי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין. וההוא דלבר אתקרי זעיר אנפין - לקבליה דעתיקא סבא, קדש קדשים דקדשיא.
וזעיר אנפין כד אסתכל להאי - כלא דלתתא אתתקן! ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא.
ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי - לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא! וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא בקע לגולגלת לתתא, כד עאלין בחושבנא.
בחללא דגולגלתא - קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק. והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהי חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא.
והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה - שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה.
והיינו דאמרי: "סבא דעתוי סתים, ומוחיה סתים ושכיך!".
והאי קרומא אתפסק בזעיר אנפין. ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין. הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן (בראשית ב י) . מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק; דלא מחפיא על מוחא.
והיינו דתנינן: ברישומי אתוון ת"ו רשים רישומא לעתיק יומין, דלית דכוותיה.
תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי! חוור ונקי. כהאי עמרא כד איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא, דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי. אלא כלא על בורייה - דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא.
וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי, כחושבן קדוש.
רעיא מהימנא
(הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא)