אא) [סעיף א'] מוכין שטמן בהם דרך מקרה אסור לטלטלן וכו' דמוקצין הם למלאכה ואסור לטלטלן. ב"י. מ"א סק"א. אבל הא"ר או' א' כתב דאין חילוק בין מוכין לגיזי צמר וכל שלא נתנן לאוצר אם טמן בהם מותר לטלטלם יעו"ש וכ"כ הער"ה או' א' בשם כמה פו' דאין חילוק בין מוכין לגיזי צמר וכיון שטמן בהם פעם אחת מותר לטלטלן יעו"ש. והב"ח כתב דמוכין שטמן בהן דרך מקרה לא בעינן יחדן לכך אלא בשבת ראשון שטמן בהן דרך מקרה דאסור לטלטלן אם לא יחדן לכך קודם שבת אבל אם חזר וטמן בהן לשבת אחרת מותר לטלטלן דכיון שחזר וטמן בהם לשבת אחרת חשבינן ליה כאלו יחדן בפירוש להטמנה יעו"ש. ועיין לקמן או' ה':
בב) שם. אלא מנער הכסוי וכו' שהכסוי יש עליה תירת כלי. תו"ש או' ג':
גג) שם. וכגון שמקצתן מגולה וכו'. שאוחז בכסוי במקום המגולה ונוטלו והן נופלות מאליהן שאין זה אלא טלטול מן הצד שהתירו אפי' במקצה. לבוש:
ג) שם. וכגון שמקצתן מגולה וכו' ואם אין מגולה אם יכול לתחוב כיש ולנער שרי כמ"ש לקמן סי' שי"א סעי' ט' מ"א סק"ה. א"ר או' ג' תו"ש או' ז' וכן היכא דיכול לנער את הכסוי והן נופלות אפי' בכולו מכוסה שרי. אלא דהטור והש"ע איירי באינו יכול לנעור אלא א"כ מקצתו מגולה. נה"ש או' א':
דד) שם. ואם יחדן לכך וכו' והטעם כתב רש"י ז"ל דכיון דיחדן להטמנה תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת. תו"ש או' א' והך יחדן משמע שאומר בפי' בפיו ולא במחשבה. א"א או' ב' אבל המ"ב או' ה' כתב דדי במחשבה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ש"ח סעי' ך':
הה) שם. ואם יחדן לכך וכו' כתב המ"א סק"ב דהיינו שיחדן לכך לעולם אבל המאמ"ר או' ב' כתב מדלא קאמר הכא לעולם כמו בסעי' ב' משמע דהכא לא בעי לעולם דאינם מוקצין כמו אבנים והכי מוכח מדקדוק מרן ב"י וכ"מ מלבוש ודלא כמ"א יעו"ש. וכ"כ א"א או' ב' דבלבוש סעי' ב' ונ"ץ או' ב' מבואר דמוכין סגי ביחדן לשבת זו בלבד מע"ש די יעו"ש. וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וגם כמה פו' ס"ל דבהטמנה אחת סגי ושרי לטלטלם כמו בגיזי צמר כמ"ש לעיל או' א' וע"כ לענין דינא נראה דיש להקל וכל שהזמינם להטמנה אפי' אינה לעולם כ"א לשבת אחת מותר לטלטלם:
וו) שם. אבל אם טמן בגיזי צמר וכו' דוקא אם טמן אבל אם לא טמן בהם אסורין בטלטול משום מוקצה. עו"ש או' א':
זז) שם. אבל אם טמן בגיזי צמר וכו' משום דאין חשובין כ"כ כמו מוכין. ב"י ומ"א סק"ג. וזהו לדעת מרן ז"ל ודעימיה אבל לדעת כמה פו' הם שוים כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:
חח) שם. מותר לטלטלן וכו' וכל שטמן בהם פעם אחת מותר לטלטלן לעולם. א"ר או' ה':
טט) שם. אבל אם נתנם לאוצר וכו' ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח ססע"י א' מ"א סק"ד. אבל הא"ר או' ו' כתב דיש לחלק דדוקא בכלים בעינן הקפדה. וכן בס' אה"ע חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דאפי' אין מקפיד עליהם אסור כאן וזה פשוט יעו"ש:
יי) שם. צריכין יחוד. נראה מדלא קאמר לעולם כמו סעי' ב' דסגי ביחיד שבת אחת וכמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש. וכ"כ א"א או' ד' אפשר דכאן גם המ"א מודה דיחדן בפי' לשבת אחת סגי או אף במחשבה שיחשוב עליהם מקודם הטמנה יעו"ש:
יאיא) שם. שנוטל כסוי הקדרה וכו' וכגון שמקצתן מגולה ואם אינה מגולה אם יכול לתחוב כוש ולנער שרי. מ"א סק"ה. וכ"כ לעיל או' ג' יעו"ש:
יביב) שם. דלא נעשית בסיס להן. דהא אין הכסוי תשמיש לצמר אלא אדרבא הצמר משמש להקדרה לחממו מ"א סק"ו. תו"ש או ח':
יגיג) [סעיף ב'] הנותנים אבנים וכו' וה"ה עצים העומדים להסקה אסור לסתום בהם פי התנור דלא יוכל לטלטלם בשבת. מ"א סק"ז. א"ר או' ח' תו"ש או' ט' ולכן צריך ליחדם לכך לעולם. ר"ז או' ה' ועיין סי' ש"ח סעי' כ"ב:
ידיד) ונראה דהאבנים המונחים ע"ג כירה שרי לטלטלנהו דמיוחדין לתשמיש. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם. ר"ז שם:
טוטו) שם. צריך שיחדם לכך לעולם וכו' אבל אם לא יחד אלא לאותו שבת גם לאותו שבת אסור דאבנים יותר מוקצה הם מגיזי צמר. עו"ש או' ב':
טזטז) שם. צריך שיחדם לכך לעולם וכו' ובמרדכי סוף פ' כל הכלים משמע דאסורים לטלטלם בשבת אם לא שתיקנם לכך אבל מדברי הטור משמע כדברי האגור דביחוד סגי. ד"מ או' א' אמנם התו"ש או ט' כתב דאף לדעת המרדכי ביחוד שרי. וכ"כ המ"א בסי' ש"ח ס"ק מ"ד והתו"ש שם או' ס"ז בשם המרדכי דבאבנים של הטמנה סגי ביחוד לעולם וא"צ תיקון יעו"ש. וא"כ צ"ע על הד"מ מ"ש ע"ש המרדכי דצריכין תיקון ודוק. ועוד עיין בדברינו לשם או' קנ"ז:
יזטוב) שם. צריך שיחדם לכך לעולם וכו' ואפי' טמן בהם הרבה שבתות זו אחר זו אסור לטלטלן אם לא שיחדן בפירוש לכך. ב"ח שכנה"ג בהגה"ט או' ב'.
יחחי) [סעיף ג'] צמר שאסור לטלטל דהיינו בצמר העומד לסחורה כנז' בסעי' א':
יטיט) שם. ואם נתקלקלה וכו' כלומר שנפלו הגיזין למקום מושב הקדרה. ב"י:
כך) שם. לא יחזירנה. והטעם פרש"י לפי שמזיז הגזין לכאן ולכאן ומשמע הא אם היא מלאה שברים שמותר לטלטל אה נתקלקלה הגומא יכול להחזיר. ב"י:
כאכא) שם. לא יחזירנה. דהכא גרע טפי מטלטול מן הצד דשרי כמ"ש סס"י שי"א דהכא צריך לטלטל אילך ואילך כשרוצה להטמין. תו' מ"א סק"ח. והרא"ש כתב בודאי יטלטל הגיזין בידו דיתיירא לעשות כן ע"י הקדרה פן ישפך התבשיל על הגזין. תו"ש או' י"ב. מחה"ש:
כבכב) שם. ולא חיישינן שמא יחזירה וכו' והטעם דאף אם יחזירנה לא עביד אלא איסור טלטול דרבנן והוי גזרה לגזירה. לבוש. תו"ש או' י"ג:
כגכג) שם. וי"א שאפי' טמן וכו' זהו דעת הרמב"ם בפי' המשנה ודעה ראשונה היא דעת רש"י והרא"ש והטור ורי"ו בח"ג דס"ל דעיקר האיסור אינו אלא בשביל טלטול ולא משום הטמנה כמ"ש בב"י יעו"ש:
כדכד) [סעיף ד'] טמן בדבר שאינו ניטל וכו' ואם טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל מפנה סביבותיה ואוחז בקדרה ומוציאה דלא נעשית בסיס להן כמ"ש ססע"י א' ר"ן. מ"א סק"ט. תו"ש או' ט"ו וכ"כ העו"ש או' ג' וכתב הא"ר באות ט' ואו' יו"ד דכן הוא הסכמת הפו' יעו"ש:
כהכה) [סעיף ה'] ואם לאו אינו נוטל. משום דהקדרה נעשית בסיס לדבר האסור ואע"ג דבסעיף א', פסק דלא נעשה כסוי הקדירה בסיס שאני התם דהכסוי לא נעשה בסיס אלא כדי לכסות הקדירה הכא דהקדירה אין לה כסוי והניח עליה דבר שאינו ניטל נעשה בסיס. מט"י או' א' מיהו ממ"ש לעיל באו' הקודם משמע דלא הוי בסיס ואם אפשר לנער מן הצד וליקח הקדרה שרי וכ"כ הערה סס"י זה וכתב ודלא כהמט"י יעו"ש:
כוכו) [סעיף ו'] יש מי שאוסר להטמין באבנים וכו' היינו אפי' אם יחדם לכך לעולם דאם לא יחדם בל"ה אסור כמ"ש סעי' ב':
כזכז) שם. להטמין באבנים וכו' ואם מותר לסתום פי התנור בטיט ביו"ט עיין לקמן סי' תק"ז סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:
כחכח) שם. ויש מתירין. דמשום כבוד שבת לא גזרו וכמ"ש סס"י שי"ב. ואם אפשר להטמין בענין אחר אסור. מ"א סק"י. תו"ש או' ט"ז. ר"ז או' ו' אבל הא"ר או' י"א כתב דהמנהג כמתירין. ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' ודוק.
כטכט) [סעיף ז'] מותר לסתור וכו' והטעם כתב ב"י בשם המרדכי דדוקא אם היה עושה לקיום שלא להסירם בשבת היה אסור משום סתירה אבל דף זה אינו עשוי לקיום יעו"ש. והביאו הט"ז סק"ג:
לל) שם. מותר ע"י עכו"ם. אבל ע"י ישראל אסור דהוי פסיק רישיה. ומשמע בתה"ד דה"ה לפותחו אסור אם ידוע שיש בו גחלים לוחשות דהרוח מבעיר הגחלים וכמ"ש סי' רמ"ז סעי' ב' מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' ח"י. ר"ז אר ז':
לאלא) ואם סותמו ומניח פתוח הרבה הוי כאלו פתוח כולו ושרי אבל אם מניח פתוח מעט אז הרוח מפיח יותר ואסור. וכ"כ המ"א לאסור בזה. ואם האש בוער בתוכה פשיטא דאסור לכ"ע דגורם כבוי נחש שנכבה עי"כ ול"ד למ"ש סי' רמ"ז סעי' ב' דהתם יש אויר הרבה בבית ואינו גורם כיבוי מהרה משא"כ בתנור. מ"א שם. תו"ש שם. ר"ז שם:
לבלב) שם הגה. ויש מחמירין שלא לסתור וכו' משום דס"ל דיש סתירה ובנין אפי' בדבר שאינו עשוי לקיום אלא להתירן בשבת. מט"י או' ג':
לגלג) שם בהגה. דגורם בישול וכו' ואפי' בדיעבד התבשיל אסור. תשובת רמ"א סי' ק"ב. וע"י גוי יש להקל ולהתיר בדיעבד מאחר דבלאו הכי נמי היה מתבשל שם (ר"ל בלא סתימת התנור) מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ו. תו"ש או' י"ט. ר"ז או' ח' וכ"ז מיירי אף שאין גחלים לוחשות. א"ר שם ומיהו לומר לעכו"ם לסתום בטיט בשבת אף בשנתבשל כל צרכו אסור דהוי ממרח אב מלאכה כמ"ש לעיל סי' רנ"ג או' ל"ה בשם תשו' הרמ"א הנ"ו וכ"כ א"א בזה הסי' או' י"ב:
לדלד) וכתב בשל"ה ואם עדיין לא חשכה אע"ג דמדינא מותר לומר לעכו"ם מ"מ יש ליזהר משום דלא פלוג יעו"ש. מ"א שם. תו"ש שם. והיינו אחר קבלת שבת וכגון שהקדירות עדיין לא נתבשלו כל צרכן. ר"ז שם: