אטען השואל וכו' ושלא שינה בו. פירוש שבאותה שעה שמתה לפניהם מחמת מלאכה לא שינה בה לפניהם שאם שינה אז ודאי שהיו רואים ששינה בה: ומ"ש ואם הוא במקום שאין עדים [מצויין] ישבע וכו'. איכא לתמוה כיון שנשבע שמתה מחמת מלאכה מה צריך שישבע עוד שאינה ברשותו שבועת חנם היא ולפירוש הרמ"ה ניחא דלעיל בסימן ש"מ סעיף ו' כתב בשמו דאם אנסוה לסטים בדרך ידוע ששאל בהמתו לילך בה הוי נמי מתה מחמת מלאכה א"כ צריך לישבע שנאנסה מחמת מלאכה ושלא חזרה לרשותו לאחר שנאנסה וכדפי' בסי' ש"ה. אבל להרא"ש דלא ס"ל להא דהרמ"ה קשה טובא ואפשר אהיכא שטען אבהמה שמתה מחמת מלאכה ושגם הנבלה והעור הכל כלה ואבד וכן על כלי כגון דלי שנקרע בשעת מלאכת הדלייה ונפל לבור ובאבדו גם השברים על זה וכיוצא בזה אמר שישבע שמתה מחמת מלאכה ולא נשאר דבר ממנו ברשותו:
גלא רצה לישבע וכו' ה"א בריש המפקיד דבשואל הואיל דכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא. ומ"ש ומיהו אם שילם ואחר כך נמצא הגנב קנה הכפל נראה דה"ה אם נשבע ולא שילם נמי קנה הכפל כדלעיל בסימן רצ"ה ס"ג ורבינו כאן חדא מינייהו נקט:
דוכאשר ישלם שמין לו השברים וכו' הכי אסיקנא פרק השואל ועיין בדין זה בסי' שנ"ד סעיף ה' ובסי' ת"ג:
השאלה להרא"ש וכו' ואינו נקרא משואי"ל שמשלם נראה דטעמו משום דלא אמרי' דהו"ל משואי"ל שמשלם אלא בדאיכא טענת רמאות כגון היכא דהו"ל למידע אבל נפקד לא הו"ל למידע כדלעיל בסי' רצ"ח סעיף ד' וה"נ בשואל דלא הו"ל לידע כיון דהיה לו להחזירה אחר ימי שאלתה:
והשואל פרה מחברו יום א' ע"ת וכו' הקשה הרב המגיד סוף פ"ג משאלה נימא דהשואל שאומר איני יודע הו"ל משואי"ל ומשלם שהרי חייב לישבע שלא נגנבה ולא פשע בה אלא שמתה כדרכה ויגלגל עליו המשאיל שישבע ששכורה מתה ומתוך שיל"מ שגלגול שבועה מן התורה י"ל כיון שעיקר התביעה שיש לו לישבע היא שמא למשאיל שאינו טוען הפכה בבריא אף ע"פ שהגלגול שהוא מגלגל וטוען שאולה מתה או ביום שהיתה שאולה הוא טוען כן בבריא כשהשואל טוען אינו יודע אינו חייב לשלם אלא נשבע שאינו יודע ונפטר ואין דינו כדין מודה מקצת ומחויב שבועה על השאר ואינו יכול לישבע שמשלם כך תירצו ז"ל עכ"ל. וכבר האריכו בזה התוס' פרק השואל (דף צז) בד"ה ביום שהיתה שאולה ע"ש: