סימן שיח

אראובן השכיר ריחים וכו' בפ' הנושא ההוא גברא דאוגר ריחיא וכו' ואסיקנא דאם שמעון מוצא הרבה למי יטחון בענין שלא יפסיד בדבר צריך ליתן לו דמים דכופין על מדת סדום זה נהנה וזה לא חסר לא היו עושין טובה: ומ"ש ואם גם ראובן אינו מוצא לטחון לדעת ר"י יכול לחזור בו וכו'. כ"כ לשם התוס' והרא"ש הביא דבריהם ונחלק עליהם ומביאו ב"י ותמוה לי על דברי התוס' דמה לו לשוכר לפסידא דמשכיר כיון שגם השוכר נפסד וכיון דהשוכר משך הריחים לרשותו זכה בריחים ולא יוכל המשכיר להוציאם מידו ואפי' לדעת התוס' שכתבתי בס"ס שי"ב דשכירות לזמניה לאו ממכר הוא ד"ת מ"מ מד"ס ממכר הוא ואינו יכול לחזור בו דאפילו פועל גופיה נשתעבד כשמשך הבעה"ב כלי אומנות שלו כדכתבו התוס' בשם ר"ת ר"פ הזהב ופסק כך רבינו בריש סימן של"ג כ"ש הכא שהריחים השכיר לזה דשוב לא יחזור בו אם משך אפילו דאית ביה פסידא ואפילו את"ל דהך ריחים אינו מיטלטל אלא קבוע כגון של חמור וכדמשמע בגמ' דקאמר לסוף איעתר זבן ריחיא וחמרא וכו' דמשמע דאותה שהשכיר הויא ג"כ של חמור וליכא הכא משיכה מ"מ קשה וכי עדיף ריחים מבית וחצר וחנות דאע"ג דאית ליה פסידא למשכיר טובא כגון שהעני ואין לו מה יאכל וצריך למכור את ביתו א"נ נפל ביתו של משכיר ואפ"ה לא יוכל להוציאו מביתו כיון שהחזיק בה השוכר כדלעיל בר"ס שי"ב ומ"ש הך ריחים דיכול לחזור בו המשכיר משום דאית ליה פסידא וכדי ליישב דברי התוס' נראה דס"ל כיון דלשוכר ליכא פסידא אם חוזר בו המשכיר אלא מניעת ריוח דמיא לההוא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ואמר שלדעת כן הוא מוכר ולא עלה דלא נתקיים המקח במוכר מקרקעי וכן היכא דזבין קרקע למיזבן חטי ולא איצטריכו ליה זוזי דהמכר בטל כדלעיל בסימן ר"ז סעיף ד' ה' ו' ז' וה"נ איירי בריחים של בנין כריחים של חמור ושל מים ובשעת שכירות אמר שלדעת כן אינו נוטל בשכרה דמים לפי שצריך הוא לטחון לצורך מאכל ביתו לפיכך אם העשיר ואיננו צריך לטחון אצלו כי יש לו ריחים צריך ליתן לו דמים ואם לאו יוכל לחזור בו דהשכירות מעיקרא בטל דאדעתא דהכי ודאי לא השכיר לו ריחים שלו ולא דמי לשוכר בית וחצר וחנות דהשוכר נפסד הרבה אם יוציאנו מן הבית תוך הזמן דלא אשכח לאגורי תוך הזמן דלא הי' השכירות להרויח כדהכא גבי ריחים: