אהמקבל שהגיע זמנו להסתלק וכו'. הא דלא הגיע יום השוק אוקימתא דגמרא היא אליבא דרבא (דף ק"ט) והא דלא נגמרו איתא בתוספתא כתבה הרב המגיד פ"ח משכירות ומביאו ב"י גם הרמב"ם כתב לשם הני תרתי מילי:
בוכשם שחולקים וכו'. סיפא דמשנה ראשונה פרק המקבל הוא ופירש"י ותוס' דאינה אלא בקבלנות דאי בחכירות לא שייכא חלוקה: ומ"ש ואם אחד מהן עשאן לבדו יקחם האחד לבדו. כן כתב הרמב"ם שם ואיכא למידק הא פשיטא הוא ובגמרא נמי אקשינן אהא דתנן דחולקים בקנים ושניהם מספקין את הקנים למה לי פשיטא כיון דתנא דלשניהם הן וחולקין בהן ממילא שמעינן דשניהם מספקין את החדשים דאי לא יהיב מעיקרא אמאי פליג בישנים ומשני מה טעם קאמר מה טעם שניהם חולקים בקנים משום דשניהם מספקים את הקנים וא"כ שמעינן דפשיטא הוא דאין חולקין אלא אם כן עשאם בשותפות ונראה דהרמב"ם ורבינו קשיא להו אהך שינויא דאכתי למה לי למיתני מה טעם הא פשיטא הוא וניחא להו דאתא לאשמועינן במה טעם דלכתחלה מחוייבים שניהם להספיק אם הקנים ולא מצי חד דחי לחבריה תספיק אתה הקנים וקח אותם לבסוף אלא על שניהם מוטל לקנותן בתחלה וזהו שאמר מה טעם חולקים לבסוף דמשמע דפשיטא הוא דשל שניהם הן הקנים משום דשניהם מספקין את הקנים כלומר משום דשניהם מחוייבים בזה לספקם בתחלה ולא מצי חד דחי לחבריה וזה שאמר הרמב"ם ואם הן משל אחד מהן זה שקנה אותן ה"ה שלו כלומר דוקא אם אירע כך אבל לכתחלה על שניהן לקנותן ולא מצי דחי חד לחבריה וכך הם דברי רבינו: