אראש חודש אסור בתענית. ויש המתענים בראש חודש ניסן הואיל ומתו בו בני אהרן. ולדידן שב ואל תעשה עדיף, ואין להתענות גם בראש חודש ניסן, אפילו תענית של יום פטירת אב ואם. ולכן אם חל יום פקודת השנה בראש חודש, יקדימו להתענות בערב ראש חודש. [חזון עובדיה חלק ב' עמוד ד].
באין גוזרין על הצבור להתענות בראש חודש. [שלחן ערוך].
גאם נשבע להתענות כך וכך ימים וארע בהם ראש חודש, השבועה חלה עליו. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד רס, ושם בהערה במי שנשבע בפירוש להתענות בראש חודש].
דמתענים תענית חלום בראש חודש, וקל וחומר משבת. ומכל מקום צריך להתענות אחר כך בימי החול לכפר על שהתענה בראש חודש וביטל עונג ראש חודש. ואם קשה לו להתענות יכול לפדות את הצום כפי שווי האוכל שיאכל באותו יום. [ילקוט יוסף שבת ה' עמ' רס].
האין אומרים וידוי ונפילת אפים בראש חודש, ולא במנחה שלפניו, ואין אומרים בו מזמור יענך ה' ביום צרה, ומזמור תפלה לדוד. [ילקוט יוסף שבת ה' עמ' רסא].
ואף בזמן הזה מותר לערוך הספד בראש חודש [ובחול המועד] על תלמיד חכם, שגם בזמן הזה יש לנו דין תלמיד חכם. וכן מותר להספיד חכם בפניו בחנוכה ובפורים אף בזמן הזה. ואומרים עליו תפלת צידוק הדין. [ומכל מקום המבייש תלמיד חכם בזמן הזה אין מוציאין מידו את הקנס]. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד רסא בהערה].
זאין עולים לבית הקברות בראש חודש, אם מתעוררים לבכי. ואבלים המסיימים את שבעת ימי האבלות שלהם בראש חודש, לא יקדימו לעלות לקבר בערב ראש חודש שהוא תוך השבעה שלהם, אלא ידחו את העלייה לקבר לאחר ראש חודש. אולם אבלים הצריכים לנסוע לחוץ לארץ מיד בסיום השבעה, יש להקל להם לעלות לקבר בתוך השבעה, [ובר"ח לא יביאו עצמם לידי בכי]. שאף על פי שאין יוצאים מהבית תוך שבעה ימי אבלות, בעלייה לקבר כשאי אפשר באופן אחר, יש להקל. ואין להקים מצבה בראש חודש אם מתעוררים לבכי. [ילקוט יוסף ח"ז על הלכות אבלות מהדו"ק עמ' קפה, ובמהדורת תשס"ד עמ' תקנד ותרל].
חמצוה להרבות בסעודת ראש חודש, ואף שמעיקר הדין אין חיוב לאכול בו פת, מכל מקום המוציא הוצאות על סעודת ראש חודש, וסועד את לבו בטוב, הרי זה משובח, ובלבד שיכוין למצוה. [ילקוט יוסף שבת ה' עמוד רסב. ושם בהערה אם יש מצות שמחה בראש חודש].
טמה שמרבה בסעודת ראש חודש ביום, די בכך, ואינו צריך להרבות גם בסעודת ליל ראש חודש, שעיקר מצות סעודת ראש חודש היא ביום. [ילקוט יוסף שבת ה' עמוד רסד].