אסִימָנֵי חֲגָבִים; כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ ד' רַגְלַיִם וד' כְּנָפַיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֹב אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְרֹב הֶקֵּפוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כְּרָעַיִם לְנַתֵּר (פי' לְקַפֵּץ וּלְהַעְתִּיק מִמָּקוֹם לְמָקוֹם) בָּהֶם. וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ עַכְשָׁו, וְעָתִיד לְגַדְּלָם לְאַחַר זְמַן. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַסִימָנִים הַלָּלוּ, אֵינוֹ מֻתָּר, אֶלָּא אִם כֵּן שְׁמוֹ חָגָב אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָסֹרֶת שֶׁשְּׁמוֹ חָגָב.
בחֲגָבִים, אֵינָם טְעוּנִים שְׁחִיטָה.
גצִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, מֻתָּר.