פרק ו

דשְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ וְלֹא אֱלֹהֵי הָאֻמּוֹת, לֶעָתִיד יִהְיֶה ה׳ אֶחָד. בֵּאוּר הָעִנְיָן כִּדְאָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא, כְּתִיב: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ אֶחָד״ (זכריה יד ט), אַטּוּ הָאִידְנָא לָאו אֶחָד הוּא? אֶלָּא לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת הוּא אוֹמֵר ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וְעַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת הוּא אוֹמֵר ״בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת״, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא עַל כֻּלָּם יֹאמְרוּ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ (פסחים נ.), לְפִי שֶׁבְּעוֹלָם הַזֶּה מִצַּד שֶׁרוֹאִין פְּעֻלּוֹת הַפְכִּיּוֹת לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, עַל כֵּן יָצְאוּ קְצָתָם לְמִינוּת לוֹמַר שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן, כִּי מֵהַתְחָלָה אַחַת לֹא יֵצְאוּ שְׁנֵי הֲפָכִים, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (א ה) בְּפָסוּק ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״. אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכְּבָר נִשְׁכְּחוּ כָּל הַצָּרוֹת, וְכֻלָּם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים עַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וְלֹא יִרְאוּ אָז הַהַפְכִּיּוּת, עַל כֵּן יִהְיֶה ה׳ אֶחָד בְּפִי כֹל וּשְׁמוֹ אֶחָד, כִּי שִׁנּוּי הַשֵּׁמוֹת מִדִּין לְרַחֲמִים יְסַבֵּב לָהֶם טָעוּת זֶה, לְפִיכָךְ ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ״, הַיְינוּ שֵׁם שֶׁל דִּין וְרַחֲמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל לְבַד מְיַחֲסִים אוֹתָם לְאֵל אֶחָד, וְלֶעָתִיד יִהְיֶה ״ה׳ אֶחָד״ כִּי לֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ כֻּלָּם כִּי אִם בְּשֵׁם שֶׁל רַחֲמִים.
ה׳ אֶחָד. בְּמִלַּת ״שְׁמַע״ הָעַיִ״ן גְּדוֹלָה, וּבְמִלַּת ״אֶחָד״ הַדָּלֶ״ת גְּדוֹלָה, רֶמֶז לְמָה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תוס׳ חגיגה ג: ד״ה מי כעמך) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִשְׂרָאֵל מְעִידִין זֶה עַל זֶה כוּ׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מג י): ״אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה׳״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין (ברכות ז.). וְעִנְיַן קֶשֶׁר זֶה הוּא כִּדְמַסִּיק (שם ז.) תְּפִלִּין שֶׁל מָרֵי עָלְמָא מַה כְּתִיב בְּהוּ כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם כוּ׳. וְזֶהוּ עִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ קוֹשְׁרִים כַּחוֹתָם עַל לֵב וּזְרוֹעַ יִחוּד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׂים אוֹתָנוּ כַּחוֹתָם עַל לִבּוֹ, וְכַחוֹתָם עַל זְרוֹעוֹ, לַעֲשׂוֹת אוֹתָנוּ גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְזֶהוּ הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּינֵינוּ עִם בּוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ, שֶׁשְּׁנֵינוּ מְעִידִין זֶה עַל זֶה עִנְיַן הָאַחְדוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת. וְזֶה עִנְיָן נָכוֹן מִצַּד פְּשׁוּטוֹ.
אָמְנָם כְּפִי הָרֶמֶז אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּסוֹד עַיִ״ן דָּלֶ״ת גְּדוֹלָה וְעִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ וְאָמַר: ״הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבוֹדֶךָ״ (שמות לג יח), וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק״ר מה ה): בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת כָּל מַתַּן שָׂכָר שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי שָׁם כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ. וְהֵשִׁיב לוֹ: ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״ (שם לג כג), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) ״אֲחוֹרָי״ זֶה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. כִּי בַּתְּפִלִּין יֵשׁ שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי, דְּהַיְנוּ הַדָּלֶ״ת בְּקֶשֶׁר הַתְּפִלִּין מֵאֲחוֹרָיו, יוּ״ד שִׁי״ן אוֹתִיּוֹת יֵ״שׁ בְּפָנָיו, דְּהַיְנוּ שִׁי״ן בְּשֶׁל רֹאשׁ וְיוּ״ד בְּשֶׁל יָד, וְיֵ״שׁ הַיְנוּ שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח כא): ״לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵ״שׁ״. כִּי נִמְצָא בוֹ יֵשׁוּת וּמַמָּשׁוּת, וּבְעֶרְכּוֹ נֶחְשַׁב הַשָּׂכָר שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה לְתֹהוּ וָאַיִן, וְהוּא רָמוּז בַּדָּלֶ״ת כִּי יִתְרוֹנוֹ בָּא מִכָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כח יד): ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה״ וְגוֹ׳. וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי״, הַדָּלֶ״ת שֶׁבְּקֶשֶׁר תְּפִלִּין רֶמֶז לִשְׂכַר עוֹלָם הַזֶּה, אוֹתוֹ לְבַד תּוּכַל לִרְאוֹת, וְהוּא דָּבָר טָפֵל הַמְכֻנֶּה בְּאָחוֹר, וְכֵן אָמַר לְמֹשֶׁה: ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה״ וְגוֹ׳, לְהַרְאוֹת לוֹ כָּל אֲחוֹרָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה (לד א–ב) ״וַיַּרְאֵהוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ׳, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן״, וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי מִן הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וָהָלְאָה הוּא זְמַן תְּחִלַּת שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה סד ג): ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״, כִּי הַפָּנִים שֶׁל תְּפִלִּין חָקוּק בָּהֶם תֵּיבַת יֵ״שׁ, הַמְרַמֵּז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶהוּ סוֹד עַיִ״ן דָּלֶ״ת גְּדוֹלָה, לוֹמַר שֶׁעֵי״ן הָאָדָם לֹא יוּכַל לִרְאוֹת כִּי אִם הַדָּלֶ״ת כָּאָמוּר, אֲבָל יֵ״שׁ רָמוּז בְּרֹאשׁ תֵּיבַת שֶׁל ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, כִּי הַיֵּ״שׁ הַמְרַמֵּז לְהַנְחָלַת אֹהֲבָיו יֵ״שׁ לֹא יוּכַל עַיִן לִרְאוֹת כִּי אִם לְשֵׁמַע אֹזֶן שָׁמַעְנוּ יִעוּד זֶה מִפִּי סוֹפְרִים וּמְסַפְּרִים, אֲבָל עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה רֶמֶז יָקָר.
דָּבָר אַחֵר לְכָךְ בָּאוּ עַיִ״ן דָּלֶ״ת גְּדוֹלָה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִיּוֹב (כד ח-ט): ״הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא אָבִין, שְׂמֹאל בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה״. וְכָל זֶה מוֹפֵת עַל אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה בְּשׁוּם מָקוֹם בְּזוּלַת מָקוֹם, אִם כֵּן אֵינוֹ גֶּשֶׁם. וּמֵאַחַר שֶׁעַיִן הָרוֹאֶה בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹתוֹ מִשָּׁם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גֶּשֶׁם מִתְחַלֵּק, זֶה מוֹפֵת עַל אַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.