פרק לד

יבלְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים טַעַם עַל מַה שֶּׁהַתּוֹרָה מַתְחֶלֶת בְּבֵי״ת וּמְסַיֶּמֶת בְּלָמֶ״ד, לְפִי שֶׁכָּל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל יוּ״ד וָ״ו הֵ״א, אִם תִּסְמֹךְ אַחַת מֵהֶם אֶל בֵּי״ת אוֹ אֶל לָמֶ״ד, יִהְיֶה מִמֶּנּוּ תֵּבָה אַחַת שְׁלֵמָה, וְהֵם: בִּי, בּוֹ, בָּהּ, לִי, לוֹ, לָהּ. מַה שֶּׁלֹּא תִּמְצָא כֵן בְּכָל אָלֶ״ף בֵּי״ת אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה תֵּבָה שְׁלֵמָה מִכָּל הַשְּׁלֹשָׁה אִם יִסְמְכוּ לְאֵיזֶה אוֹת, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת מִן אָלֶ״ף אִי אוֹ אָהּ, שֶׁהֲרֵי אָהּ אֵינוֹ תֵּבָה, וְכֵן לַעֲשׂוֹת מִן מֶ״ם מִי מוּ, שֶׁהֲרֵי מוּ אֵינוֹ תֵּבָה. וְהַבֵּאוּר לָזֶה הוּא שֶׁבָּזֶה נִרְמַז שֶׁתֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ הַכֹּל תָּלוּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁלּוֹ הַכֹּל. וְתֹאַר הַבֵּי״ת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר בַּעֲדוֹ וְאוֹמֵר ״בִּי״, רוֹצֶה לוֹמַר הַכֹּל תָּלוּי בִּי, וְנִבְרָאָיו אוֹמְרִים ״בּוֹ״, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ. וּלְשׁוֹן ״בּוֹ״ ״בָּהּ״ הַיְנוּ דְּכַר וְנֻקְבָא שֶׁהִזְכִּירוּ חַכְמֵי הָאֱמֶת הַמְקֻבָּלִים. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: לִי תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְנִבְרָאָיו אוֹמְרִים כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ. וְכֵן ״לָהּ״ בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהַכֹּל עִנְיָן אֶחָד, כִּי לְפִי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הַכֹּל לוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה רֶמֶז עַל אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יְסוֹד הַתּוֹרָה. וְדָבָר זֶה הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, עַל כֵּן פָּתַח הַתּוֹרָה בְּבֵי״ת וּמְסַיֶּמֶת בְּלָמֶ״ד, לְהוֹרוֹת כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר, וְהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ כָּאָמוּר.
נִשְׁלַם סֵפֶר אֵלֶּה הַדְּבָרִים, בְּעֵזֶר יוֹצֵר כָּל יְצוּרִים.