יגהָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְכוּ׳. אִם כְּסוּת לַיְלָה הוּא כוּ׳ (ב״מ קיד:), אֲבָל כְּסוּת יוֹם הִזְכִּיר בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (כב כה), שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״. וְעַל צַד הָרֶמֶז הוּא מַזְהִיר עַל הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר יְצַוּוּ לְיוֹרְשֵׁיהֶם שֶׁאַחַר מוֹתָם יַחֲזִירוּ הַמַּשְׁכּוֹנוֹת לָעֲנִיִּים, וְעַל זֶה אֵינָן מְקַבְּלִין שָׂכָר כְּלָל, כִּי אָז אֵין הַמָּמוֹן שֶׁלָּהֶם. וְעוֹד, שֶׁבַּזְּמַן הַהוּא הֵם פְּטוּרִין מִן הַמִּצְוֹת, וְהַמֵּתִים חָפְשִׁי מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מַזְהִירָם ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ״, קֹדֶם הֶעֱרֵב שִׁמְשְׁךָ ״תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״. וְכָאן אָמַר ״כְּבוֹא״ בְּכָ״ף, רוֹצֶה לוֹמַר סָמוּךְ לְהֶעֱרֵב שִׁמְשְׁךָ וְקוֹדֶם לוֹ תְּשִׁיבֶנּוּ, בְּעוֹדְךָ בַּר חִיּוּב וּבְעוֹד הָעֲבוֹט שֶׁלְּךָ. וּבְפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים הֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה.
וּפְשׁוּטוֹ, כָּפַל ״הָשֵׁב תָּשִׁיב״, לוֹמַר שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם יָשִׁיב לוֹ. וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן הֲפוּכֵי מַטַּרְתָּא לָמָּה לִי, אִם בְּכָל לַיְלָה אֲנִי מַחֲזִיר לוֹ וְאֵין אֲנִי רַק שׁוֹמֵר שֶׁלּוֹ בַּיּוֹם, עַל זֶה אָמַר: ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, כִּי דּוֹמֶה לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ כְּאִלּוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתָּה נוֹתֵן לוֹ צְדָקָה חֲדָשָׁה. וְזֶה רְאָיָה שֶׁבַּעַל חוֹב קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן, דְּאִי לָא כֵן צְדָקָה מִנַּיִן? (פסחים לא:) וּכְפִי הַדִּין יֵשׁ נַפְקוּתָא בַּדָּבָר, שֶׁאֵין הֶעָנִי מוֹרִישׁ הָעֲבוֹט לְבָנָיו אִם הָיוּ עֲשִׁירִים. וּבְאָמְרוֹ: ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה״ מִעֵט הַיּוֹרְשִׁים, שֶׁאִם לֹא תַּחֲזִירוֹ כִּי אִם אַחַר הֶעֱרֶב שִׁמְשְׁךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה אָז לֹא לְךָ יִהְיֶה הַזֶּרַע לִצְדָקָה כִּי אִם לְיוֹרְשְׁךָ, וְאִם תַּחֲזִירוֹ בִּזְמַן הַחִיּוּב בְּחַיֶּיךָ אָז יִהְיֶה לְךָ, כְּפִי הָרֶמֶז שֶׁהִזְכַּרְנוּ.
וּכְפִי פְשׁוּטוֹ הוֹרָה בְּפָסוּק זֶה עִנְיָן יָקָר, וְהוּא כְּמַאֲמַר מוּנְבַּז הַמֶּלֶךְ שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו כוּ׳: אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לַאֲחֵרִים וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה״, אֲבוֹתַי גָּנְזוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת וַאֲנִי גָּנַזְתִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט טו): ״צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ״ (ב״ב יא:). וְהָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי לְפִי שֶׁהַצְּדָקָה מֻנַּחַת לִפְנֵי ה׳ מְכוֹן כִּסְאוֹ, עַל כֵּן הוּא לְךָ וְאֵין לְזָרִים, כִּי אֵין יַד הָאָדָם שׁוֹלֶטֶת שָׁמָּה. עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה״, וְלֹא לַאֲחֵרִים. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁהַצְּדָקָה מֻנַּחַת לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְכוֹן כִּסְאוֹ, וּמִי יַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה לָקַחַת אוֹתָהּ מִיָּדְךָ.
כלֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (חולין קלא:): ״אַחֲרֶיךָ״ זוֹ שִׁכְחָה. וּכְפִי הָרֶמֶז הוּא מַזְהִירוֹ עַל גֵּזֶל עֲנִיִּים, שֶׁלֹּא יַעֲזוֹב חֵילוֹ לְיוֹרְשָׁיו אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֵצֶל לוֹט שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל מָמוֹנוֹ, וְאָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ ״אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ״ כַּמְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ (בראשית יט יז). כָּךְ אָמַר: לֹא תְבַקֵּשׁ לְפָאֵר מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרֶיךָ, כִּי מִי יַגִּיד לְאָדָם מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו. וְכֵן לֹא תְבַקֵּשׁ לַעֲזוֹב הָעוֹלֵלוֹת לְמִי שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֶיךָ, אֶלָּא לַגֵּר לַיָּתוֹם יִהְיֶה וְאָז תִּרְאֶה עוֹלָמְךָ בְּחַיֶּיךָ. וְאַל תִּדְאַג לוֹמַר, אִם לֹא אַשְׁאִיר אַחֲרַי מְאוּמָה לְזַרְעִי מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנְסוּ, עַל זֶה אָמַר: ״וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, חָסֵר מִכֹּל וָכֹל, כִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן זָכִיתָ עַכְשָׁיו לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בִּרְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, הוּא יִשְׁלַח גַּם מַלְאָכוֹ לִפְנֵי זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וְיִתֵּן לָהֶם דֵּי מַחְסוֹרָם. וְעַל כֵּן טוֹב לְךָ לַעֲשׂוֹת לְצָרְכְּךָ לְבֵיתְךָ הַנִּצְחִי, כִּי אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִלְּבָנָיו אַחֲרָיו, עַל כֵּן לֹא יְבַקֵּשׁ וְיִדְרוֹשׁ בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין רוֹב עֲשִׁירֵי דּוֹרֵנוּ, עוֹשִׂים עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, וְהֵם אַבִּירֵי לֵבָב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, וְטוֹעֲנִים שֶׁהֵם עוֹשִׂים כֵּן בַּעֲבוּר בְּנֵיהֶם, וְהֵמָּה מְאוּמָה לֹא יִשְׂאוּ בַּעֲמָלָם לָעוֹלָם הַנִּצְחִי, אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה וּבוּשָׁה.