גוְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים וְגוֹ׳. רוֹב הַמְפָרְשִׁים חָתְרוּ לִמְצֹא דֶּרֶךְ לִסְמִיכוּת פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה וְלֹא מָצְאוּ בֵּאוּר מַסְפִּיק, עַיֵּן בְּסֵפֶר מהרי״א אֲשֶׁר הֵבִיא דֵּעוֹת הַרְבֵּה בָּזֶה. וְאוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (בשמואל א ח יא–יד): ״זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם וְגוֹ׳ וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יִקָּח״ וְגוֹ׳, הוֹרָה בְּמִלַּת ״עֲלֵיכֶם״ לוֹמַר שֶׁכְּבָר נִרְמַז בַּתּוֹרָה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ וּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל עָלֶיךָ בְּגוּפְךָ, וְקַל וָחֹמֶר בִּמְאוֹדְךָ. עַל כֵּן סָמַךְ לְפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ שֶׁמִּשְׁפָּטוֹ לִקַּח הַכֹּל בִּזְרוֹעַ, אֲבָל מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא שְׂכַר שֵׁרוּתוֹ הוּא נוֹטֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״לַעֲמֹד לְשָׁרֵת״ וְגוֹ׳, לֹא כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹרַח שֶׁהֵם לוֹקְחִין דֶּרֶךְ שְׂרָרָה כְּמֶלֶךְ, כַּמְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁרָמַז לַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יִגַּע בְּכָל אֲשֶׁר זָכוּ הַכֹּהֲנִים מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, וּמִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹן (עזרא ז כד).
וְטַעַם הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁהַזְּרוֹעַ שְׂכַר נְשִׂיאַת כַּפָּיו, וְהַלְּחָיַיִם שְׂכַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּפֶּה, וְהַקֵּבָה כִּי בִזְכוּתוֹ יִשְׁלַח ה׳ אֶת הַבְּרָכָה שֶׁאוֹכֵל קִמְעָא וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו.
חלְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת. בֵּאוּר הַדָּבָר, שֶׁכָּל כֹּהֵן יֹאכַל חֶלְקוֹ, וְאִם יֵשׁ לוֹ מוֹתָרוֹת יָכוֹל הוּא לִמְכֹּר, וְחֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו, מַה שֶּׁהוּא מוֹכֵר. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״עַל הָאָבוֹת״, הַיְינוּ לְתָרֵץ לָמָּה נִתַּן לוֹ רְשׁוּת לִמְכֹּר הַמּוֹתָרוֹת, וְכִי לֹא הָיָה נָכוֹן יוֹתֵר לִתֵּן הַמּוֹתָרוֹת לְמִי שֶׁאֵין לוֹ דֵּי סִפּוּקוֹ? עַל זֶה אָמַר ״עַל הָאָבוֹת״, צֵא וּלְמַד מֵחֲלֻקַּת הָאָרֶץ שֶׁנֶּחֱלְקָה לְבָתֵּי אָבוֹת כְּפִי מָה שֶׁהָיוּ מְרֻבִּים בְּאוֹכְלוּסִין אוֹ מוּעָטִין בִּזְמַן הַחֲלֻקָּה, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּרוֹב הַיָּמִים יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן, שֶׁלְּשֵׁבֶט אֶחָד לֹא יִהְיֶה דֵּי סִפּוּקוֹ אִם יִהְיֶה מְרֻבֶּה בְּאוֹכְלוּסִין יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַחֲלֻקָּה, וּלְשֵׁבֶט אַחֵר יִהְיֶה מוֹתָרוֹת אִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת לוֹ אוֹכְלוּסִין הַרְבֵּה מִמָּה שֶׁהָיוּ בִּימֵי הָאָבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַחֲלֻקָּה. אֶלָּא וַדַּאי הַטַּעַם שֶׁאֵין עוֹשִׂין חֲלֻקָּה אַחֶרֶת כִּי אִם אוֹתָהּ שֶׁנַּעֲשֵׂית בִּימֵי הָאָבוֹת, כָּךְ הַכֹּהֲנִים שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵיהֶם חֲלֻקָּה לְמִשְׁמָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּרוֹב הַיָּמִים יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן, שֶׁלְּמִשְׁמָר אֶחָד יִהְיֶה בְּצִמְצוּם וּלְאַחֵר מוֹתָרוֹת, מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל הַכֹּהֵן לִמְכֹּר הַמּוֹתָרוֹת, לְפִי שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָאָבוֹת.