פרק ה

כדקְרַב אַתָּה וּשְׁמַע וְגוֹ׳ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ. מַאי דַעְתָּם, אִם הוּא אֶפְשָׁרִי לְמֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳ וְלֹא יָמוּת – הֲרֵי הוּא אֶפְשָׁרִי גַּם לָהֶם; וְאִם הוּא נִמְנָע לָהֶם – גַּם לְמֹשֶׁה הוּא נִמְנָע. וּלְשׁוֹן ״וְאַתְּ״ כִּמְדַבֵּר לִנְקֵבָה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: הִתַּשְׁתֶּם כֹּחִי כִּנְקֵבָה כוּ׳, אֵינוֹ מַסְפִּיק, שֶׁהֲרֵי אָמַר ה׳: ״הֵטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ״. וְעוֹד, לָמָּה אָמַר: ״קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע״, לָמָּה נֶאֱמַר ״אַתָּה״ כִּמְדַבֵּר לְזָכָר. וְשָׁם כְּתִיב: ״אֲשֶׁר יֹאמַר״, הַיְינוּ אֲמִירָה רַכָּה, וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב: ״וְאַתְּ תְּדַבֵּר״ דִּבּוּר קָשֶׁה.
וְהַבֵּאוּר לְכָל זֶה הוּא, שֶׁכָּל עוֹד שֶׁיּוּתַּשׁ כֹּחַ הַחֹמֶר לְפִיהוּ יִגְדַּל כֹּחַ הַשִּׂכְלִי, וְדַעַת זְקֵנִים יוֹכִיחַ. לְפִיכָךְ הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳ וְלֹא נִתְפָּעֵל מִמֶּנּוּ, כִּי כְבָר תָּשׁ כִּנְקֵבָה כֹּחַ חָמְרוֹ עַל יְדֵי שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה וּשְׁאָר עִנְיְנֵי פְּרִישׁוּת שֶׁהָיוּ בּוֹ, וּכְאָמְרוּ רז״ל (יומא ד:): ״וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים״ (שמות כד טז), לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו, כְּמַאן דְּאָמַר שֶׁהֶעָנָן כִּסָּה לְמֹשֶׁה. וְכָל זֶה תַּשּׁוּת כֹּחַ הַחֹמְרִי גּוֹרֵם לְהִתְחַזְּקוּת הַשֵּׂכֶל שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּעֵל מִן הַקּוֹל, כִּי כָל דָּבָר אֵינוֹ מִתְפָּעֵל כִּי אִם מֵהַפְכּוֹ, וְהָיָה יָכוֹל לְקַבֵּל קוֹל ה׳ אֲפִלּוּ דִּבּוּר קָשֶׁה. לְכָךְ אָמְרוּ: ״קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר״, כִּי אֲמִירָה רַכָּה שֶׁל הַשְּׁכִינָה יָכוֹל אַתָּה לְקַבֵּל אֲפִלּוּ אִם הָיָה חֹמֶר שֶׁלְּךָ חָזָק כְּזָכָר וְלֹא הוּתַּשׁ כִּנְקֵבָה. אָמְנָם ״וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ״, כִּי יָכוֹל אַתָּה לְקַבֵּל אֲפִלּוּ דִּבּוּר קָשֶׁה, לְפִי שֶׁכְּבָר הוּתַּשׁ חָמְרְךָ כִּנְקֵבָה, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה הַמְּאִירָה מִכָּל צַד כָּךְ נִזְדַּכֵּךְ גַּם הַחֹמֶר שֶׁבּוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שַׁפִּיר ״הֵטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ״.
וּלְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י יִהְיֶה הַבֵּאוּר שֶׁמֹּשֶׁה נִצְטַעֵר עַל שֶׁלֹּא עָבְדוּ מֵאַהֲבָה, כִּי כָל אוֹהֵב מִתְדַּבֵּק אֶל אֲהוּבוֹ וְהַיָּרֵא מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וּמֹשֶׁה נִצְטַעֵר עַל מָה שֶׁאָמְרוּ: ״קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע״, כִּי הָרִחוּק מוֹרֶה עַל הַיִּרְאָה, וְאַחַר זֶה הוּתַּשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֵחֲמַת צַעַר, עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וְאַתְּ תְּדַבֵּר״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: ״הֵטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ״ דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה, כִּי כְּפִי קַשְׁיוּת עָרְפָּם חִדּוּשׁ אֶצְלִי אֲפִלּוּ זֶה מַה שֶּׁאָחֲזוּ בְּמִדַּת הַיִּרְאָה, וַאֲפִלּוּ מִיִּרְאָה חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ בָּהּ יָמִים רַבִּים, וּ״מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אוֹתִי וְגוֹ׳ כָּל הַיָּמִים״ וְגוֹ׳.
וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים הַפְּסוּקִים דֶּרֶךְ הֲלָצָה, שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁאֵין תּוֹעֶלֶת הַמִּיתָה כִּי אִם כְּדֵי לְהָסִיר מִמֶּנּוּ הַחֹמֶר שֶׁהוּא מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כִּי לֹא יִרְאֵהוּ הָאָדָם וָחָי, וְעַתָּה אָנוּ רוֹאִין כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי, ״וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת״, לִסְבֹּל צַעַר הַמִּיתָה בְּחִנָּם, ״כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה״, הַיְינוּ צַעַר מִיתָה, מִכָּל מָקוֹם ״אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ״ לְקַבֵּל אֵיזוֹ שְׁלֵמוּת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה לָנוּ בַּחַיִּים בְּעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה בְּקוֹל ה׳, אָז ״וָמָתְנוּ״, נְקַבֵּל עָלֵינוּ צַעַר הַמִּיתָה.