אא) [סעיף א'] מזון ג' סעודות. הטעם משום דאי שרית טפי מתוך שהוא בהול אתי לתקנו כמו בדליקה סי' של"ד. ט"ז סק"א. וכ"ה הטעם בהגה. מיהו הח"מ או' א' הקשה ע"ז דלא שייך תיקון אלא בחבית של עץ והניח בצ"ע יעו"ש. אמנם הב"ח כתב הטעם דשמא ישכח ויביא כלי דרך רה"ר יעו"ש. ועיין לקמן סי' שמ"ה סעי' ז' דאיכא פלוגתא אם יש רה"ר בזה"ז ולהתם הש"ע גם בזה"ז איכא רה"ר יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' ש"ז סעי' י"ט:
בב) שם. מזון ג' סעודות. היינו קודם אכילת ערבית כמ"ש רס"י של"ד. מ"א סק"א. תו"ש או' א' ר"ז או' א':
גג) שם. מזון ג' סעודות. והכא מיירי במקום שאין יין מצוי ואין דרך לשתותו רק בתוך הסעודה אבל במקום שיין מצוי ודרך לשתותו בכל היום יכול להציל טפי דהא ק"ל דאין קבע לשתייה כמ"ש סי' שכ"ג. תו"ש שם. אמנם ברס"י של"ד כתב התו"ש ואפשר דאפי' במקום דשכיח יין טובא נמי לא התירו יותר מג"ס יין דאזלינן בתר רובא דעלמא אבל בשאר משקין נראה פשוט דשרי להציל לצורך שתיית כל היום כולו יעו"ש:
דד) שם. מזון ג' סעודות. כתב בפסקי מהרא"י סי' קצ"ו שאם נשברה החבית ונשפך היין לארץ מותר לשאוב כל מה שירצה בכוסות קטנים ובתוך עריבות דכה"ג דלאו עובדא דחול בודאי שרי דכיון שנשפך לארץ לגמרי במה יהא בהול יעו"ש. אבל הב"י השיג עליו וכתב שאין לסמוך על תשו' זו אלא בין נשפך בין לא נשפך אסור להציל יותר מג' סעודות יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"א על דברי מהרא"י הנז' דאינו מוכרח יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' א' מיהו דעת הא"ר או' א' להקל כמהרא"י. אמנם הר"ז פסק לאסור כדעת ב"י וכ"נ לענין דינא:
הה) שם. מזון ג' סעודות. וה"ד בשבת משום גזירת הוצאה מרה"ר אבל ביו"ט שרי להציל כל מאי דבעי איברא דעל צד היותר טוב כל מאי דמצינן לשנוי משום כבוד יו"ט מנהג ותיקון הוא אם לא שהשינוי גורם לאפושי טרחא יתירא או דאוושא מילתא טפי. דב"ש סי' קמ"א:
וו) שם. דאלו בכלי אחד וכו' עיין בתשו' שאילת יעבץ ח"ב סי' קל"ב שחכם אחד רצה להתיר בכלי אחד אפי' לאחר שאכל ג"ס וחלק עליו דדוקא ביש לו עדיין לאכול סעודה אחת יעו"ש. פ"ת:
זז) שם. ואומר לאחרים וכו' ודוקא מזון ג"ס כמ"ש לעיל סי' של"ד סעי' ט' יעו"ש. וכ"כ הר"ז בסי' זה או' א':
חח) שם. ולא יטפח בשמן וכו' ג"כ הטעם שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. עו"ש או' א':
טט) שם, להכניס ידו. והשמן נדבק בידו ואח"כ הוא מקנח ידו בשפת הכלי. תו"ש או' ב':
יי) שם הגה. י"א דוקא חבית שנשברה וכו' והמרדכי פ' חבית אוסר להדיא גם בנסדק ומה שציין בהגה הגהות מרדכי צ"ע ובב"י לא כתב אלא בשם התו' והגמ"י. א"ר או' ב:
יאיא) שם בהגה. ואם יציל חיישינן שמא יתקננו. וכ"כ הלבוש ור"ל שמא יתקן החבית. ועיין א"ר או' ג' מה שתמה ע"ז דהא בגמ' שבת קי"ז ע"ב לא תירץ שמא יתקננו אלא שמא יביא כלי דרך רה"ר והתו"ש או' ג' תירץ דחדא מנייהו נקט יעו"ש. ועיין לעיל או' א' ודוק:
יביב) שם בהגה. מותר להציל בכלים לקלוט ולצרף. ר"ל אפי' בכלים הרבה מותר לקלוט ולצרף וזה חוזר למ"ש בסעי' ב' ונקטיה הכא לומר שיכול להציל הרבה:
יגיג) שם בהגה. וי"א דכ"ז לא מיירי וכו' כ"כ בפסקי מהרא"י סי' קצ"ו אליבא דבעה"ת והביאו ב"י אלא שכתב ב"י דכבר הזכיר הטור דעת בעה"ת בסי' של"ד לענין דליקה וחלק עליו וגם הרמב"ן חלק על"ו והב"ד בש"ע לעיל סי של"ד סעי' י"א יעו"ש. וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה וכמ"ש לעיל גבי דליקה ר"ל דיש פלוגתא בזה. ובזה נתיישב מה שתמה הט"ז סק"ב ומ"ש שם הט"ז דלחצר שלו יש להתיר בזה (ר"ל בכל ענין ואפי' יותר מג"ס) זהו לפי שיטתו שם בסי' של"ד סק"ח וכבר כתבנו שם באו' נ"א בשם ב"י והאחרונים דלדעת הטור שחולק על בעה"ת גם בחצר שלו אסור כ"א באופן המותר יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן. ועיין בדברינו לשם בס"ד:
ידיד) [סעיף ב'] מביא כלי ומניח תחתיו. וכיון שהוא כלי אחד אפי' מחזיק מאה סעודות שרי כמ"ש בסעי' הקודם. ובחי' הר"ן כתב דכשיתמלא אותו כלי מותר לערות אותו לתוך כלי אחר גדול וכן יעשה עד שיתמלא אותו כלי שני הגדול יעו"ש. והביאו פת"ע או' ז':
טוטו) שם. ובלבד שלא יביא כלי אחר וכו' והטעם מבואר שם בגמ' דחיישינן שמא יביא כלי דרך רה"ר:
טזטז) שם. ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט וכו' לא זו אף זו קאמר. דלא זו שקולע מן האויר דמנכר שמתכוין להציל אלא אפי' במצרף דלא מנכר שמכוין להציל נמי אסור. תו' ומשמע דג"ס יכול להציל אפי' בכלים הרבה ואפי' לקלוט ולצרף ויותר מג"ס אסור להציל בכלי אחר אף בלא קליטה וצירוף כמ"ש סעי' א' תו"ש או' ה' ומיהו המש"ז או' א' כתב דלקלוע ולצרף יותר מכלי אחד אסור אפי' לצורך ג"ס יעו"ש:
יזטוב) שם. ואם מציל בכלי אחד וכו' אפי' יותר מג"ס ואפי' לקלוט ברחוק מגג שרי דכיון דלא התירו כ"א בחד כלי זכור הוא. מש"ז שם. ומ"ש זכור הוא ר"ל יזכור שהוא שבת ולא ישכח להביא כלי דרך רה"ר.
יחחי) [סעיף ג'] ולא יערים לזמן וכו' והמ"א סק"ב כתב דלדעת הרמב"ם גם לכתחלה מותר להערים לזמן אורחים שא"צ לאכול יעו"ש אמנם הח"מ או' ג' השיג על דברי המ"א הנ"ז וכתב דגם לדעת הרמב"ם אסור להערים לכתחלה ורק בדיעבד מותר יעו"ש. ולכן אין לזוז מדברי הש"ע:
יטיט) שם. שא"צ לאכול. כדי שיותירו לו. ר"ז או' ג':
כך) שם בהגה. ואח"כ זימן אורחים וכו' ואפי' אורחיה שא"צ לאכול ולשתות מותר. ר"ז שם:
כאכא) שם בהגה. זימן אורחים וכו' משמע דאם לא זימן אף דיעבד אסור והיינו רק עד מו"ש מיד ואם היה בשוגג ששגג בדין או ששכח שהוא שבת מותר להנות מזה אפי' לו וכ"ש לאחרים. מ"ב או' י"ב:
כבכב) [סעיף ד'] שנמצא אותו הדלף אינו ראוי. ומיירי שלא נשברה לגמרי דא"כ אף בראוי אסור כמ"ש סעי' א' מ"א סק"ג. ור"ל דבשלא נשברה לגמרי אלא נסדקה שאינו בהול כ"כ ובראוי מותר להציל הרבה בכלים הרבה כמ"ש סעי' א' בהגה הכא בשאינו ראוי יכול להניח שם מטתו וגם כלים לקבל הדלף אבל בשנשברה לגמרי דאף בראוי אסור להציל יותר מג"ס בכלים הרבה מפני שהוא בהול וחיישינן שמא יביא כלי דרך רה"ר א"כ כ"ש הכא דחיישינן דצריך להניח שם מטתו וגם כלים כדי לקבל הדלף. וא"כ הכא אסור לגמרי אפי' בכדי ג"ס כיון דאינו ראוי לסעודת שבת:
כגכג) שם. שהרי המשקין שזבו אסורין. כמ"ש סי' ש"ך סעי' א' ועיי"ש בסעי' ב':
כדכד) שם. ואינו רשאי לשום כלי וכו' ואם אחד מכלי היין נסדק או ניקב והיין זב ממנו כיון שאותו יין הזב ראוי מותר לתת כלי תחתיו שאין שם ביטול כלי מהיכנו כלל. ב"י בשם הכלבו. והביאו העו"ש או' ג' וכתב ודבר פשוט הוא מיהו יש ללמוד מזה דאם אין היין ראוי לשתות כגון שבא מחוץ לתחום וכיוצא בו שאסור דאין להניח כלי תחתיו שלא יבטלנו מהיכנו עכ"ל. מיהו מ"ש כגון שבא מחיץ לתחום התו"ש או' יו"ד השיג עליו דהא מותר לטלטלו אפי' מי שהובא בשבילו כמ"ש סי' שכ"ה וא"כ לא שייך ביה ביטול כלי מהיכנו יעו"ש אמנם המש"ז או' ב' מסכים כדברי העו"ש אלא שסיים בהפסד מועט אסור בה"ג יעו"ש משמע הא בהפסד מרובה יש להתיר כהתו"ש וכן נראה להורות:
כהכה) שם. יניח שם מטתו וכו' אבל אין להניח כלי שיש בו מים תחת הדלף ונימא קמא קמא בטיל במים שבכלי לפי שהוא דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל ב"י בשם הכלבו. מיהו בד"ע או' א' כתב. דלפי מה שית' לקמן סי' תקי"ג וביו"ד סי' ק"ב דמין בשאינו מינו בטל אף דבר שיש לו מתירין. מיתר לעשות כן. והביאו מ"א סק"ד וכתב והגם דאין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' שאני הכא דאין כוונתו לאכול האיסור רק להציל את היין ואפי' נתרבה האיסור לית לן בה דיש לסמוך על המקילין ביו"ד סי' קל"ד יעו"ש וכ"כ התו"ש אות יו"ד. ר"ז או' ד' ואז מותר לטלטל הכלי ולשפכו ולהחזירו בלי שיקבע שם ישיבתו ר"ז שם, ומשמע מדברי המ"א הנז' דגם לאחר שנתבטל אינו מותר אלא בטלטול אבל לא לשתותו היום וכ"כ הר"ז שם וכ"מ ממחה"ש והגם דהא"א או' ד' מקל גם בשתיה היום לאחר שנתבטל מ"מ יש להחמיר:
כוכו) שם. ויוכל להניח שם כלי וכו' ואע"ג דבסס"י של"ח כתב דאסור לכתחלה ליתן כלי תחת הדלף דאין עושין גרף של רעי לכתחלה עי"ש הכא שרי משום פסידא כמ"ש סי' ש"ח סעי' ל"ז יעו"ש. מ"א שם. תו"ש שם:
כזכז) שם. ולא יזרקנו לתוך כלי אחר וכו' ואם הכלי האחר נדבקו שבריה ע"י זפת שרי. תו"ש שם. מחב"ר או' ג':
כחכח) [סעיף ה'] מלקט מעט ואוכל וכו' כ"ה לשון הגמ' וכתבו התו' והרא"ש נראה דלא גרסינן ואוכל מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה משמע הנך דוקא הוא דאסירי משום עובדין דחול אבל ללקט וליתן לתוך חיקו או לתוך כסותו שרי ע"כ. והב"ד ב"י ומדלא העתיקם בש"ע משמע דלא ס"ל הכי מיהו כתב בס' נזירות שמשון דהסומך עליהם להקל לא הפסיד כיון דהוא מילתא דרבנן. והביאו א"ח או' ב':
כטכט) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. גמ':
לל) וכתב בסמ"ג יזהר שלא לאסוף פירות ולקבצם יחד דהוי כמעמר מיהו בפ' המביא (ביצה ל"ג ע"ב) מוכח שאין עימור אלא כשלוקחן ממקום גידוליו ומקבצן יחד כעין קמה קצורה שמגבב השבלים עכ"ל. והביאו ב"י וכ"כ בש"ע לקמן סי' ש"מ סעי' ט' דאינו אסור אלא במקום גידולו יעו"ש:
לאלא) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' ובשמחת תורה שנוהגין לפזר פירות והבנים מלקטים ונותנים לסלים ולקופות כיון שמשום שמחה עושים לא הקפידו ודומה למ"ש בפורים סס"י תרצ"ו. מי"ט על הלבוש. א"ר או' ה' א"ח או' ג':
לבלב) שם. נותן אפי' לתוך הסל. דלית ביה טירחא כ"כ. לבוש
לגלג) שם. שאז מלקט אחד אחד ואוכל. כדין בורר ואוכל מיד. לבוש:
לדלד) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' דהוי כבורר. לבוש. והר"ז כתב שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:
להלה) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' אפי' כדי לאכול מיד דאי להניח לאחר זמן בלאו הכי אסור משום בורר כמ"ש רס"י שי"ט: