אא) [סעיף א'] שכח והכניס וכו' בולען ואינו מברך וכו' משום דאדחו להו מתורת משקין דאין ראויין לשתות לכל אדם הלכך אין להקפיד אפילו יכול לברך ע"י הדחק. והראב"ד כתב דוקא כשאין לו משקין יותר לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפליט ולא יהנה בלא ברכה משום מעט משקין וכן ראוי לנהוג שלא להכניס עצמו במחלוקת. וכ"כ הב"ח. מ"א סק"א. א"ר אות א' ומ"מ נ"ל דיותר טוב לברך בלבו כיון דדעת הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ב דין ז' דיוצא בדיעבד אם בירך בלבו ואע"ג דלא ק"ל הכי מ"ע בכה"ג דכבר הכניס בפיו ואם יפלוט ילכו לאיבוד ואם יברך אח"כ יש פלוגתא יותר טוב לסמוך על הרמב"ם דיוצא בדיעבד אלא רק אם אינו יכול לסבול לישאר המשקה בפיו עד שיברך בלבו מאיזה סיבה י"ל דיפלוט כדי שלא יכנס בפלוגתא וגם כדי שלא יהנה בלא ברכה:
בב) שם ואינו מברך ברכה ראשונה. אבל ברכה אחרונה יברך אם שתה כשיעור. ב"י מ"א סק"ב. מאמ"ר אות א' א"א אות ב':
גג) שם הגה. וי"א דמברך וכו' היינו אחר שבלען ולא דמי לאכל ושכח ולא בירך עד שגמר סעודתו שאינו מברך שאני הכא שנזכר שלא בירך בעוד המשקין בפיו ודומה קצת עובר לעשייתו מה שנזכר קודם לבליעה אלא שלא היה יכול לברך. ב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ג וזהו לפי סברת מור"ם ז"ל שכתב בד"מ דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש ולכך פסק כדעת הרא"ש אבל מרן ז"ל בב"י כתב דדעת הרמב"ם כדעת ר"ח שאין לברך עליהם ברכה ראשונה משום דאידחו להו מתורת משקין ופסק כוותייהו משום דרבנים מובהקים הם וגם משום דמקילין בברכות דרבנן יעו"ש וכבר כתבנו לעיל אות א' כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לברך בלבו קודם בליעה אם אפשר ואם לא אפשר יש לפלוט כדי להוציא עצמו מפלוגתא וגם כדי שלא ליהנות בלא ברכה:
דד) [סעיף ב'] יפלטנו ויברך עליו וכו' ולא יברך עליו בעודו בתוך פיו כיון שאפשר לפולטו כדי שיהא פיו מלא מן הברכה ולא מדבר אחר משום שנאמר ימלא פי תהלתך. ברכות נ"א ע"א. לבוש. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד: