אהאשה שבאה וכו' משנה וגמ' פ' ג"פ (ד' קסד) וקאמר דאם לא יכירו אלא שם האשה דמצוה לכתוב שובר זימנין דתיזול וכתבה שובר לאשהששמה כשמה ויהבה לגברא דלאו דילה ואע"פ דגם במכירים שם האיש והאשה איכא למיחש לשני יוסף בן שמעון ששם נשותיהן ג"כ שוות כיון דלא שכיחא לא חיישי' ועיין במ"ש בח"מ בסי' ל"ט ובסימן מ"ט:
בת"ח שחתם על השובר וכו' שם (סוף דף קס"ז) ובפירוש רשב"ם דתחלה אמר לא זו האשה שציותה לכותבו וחזר ואמר טעיתי וזו היא באמת וקיים השובר שאין בו טעות אבל הנימוקי יוסף פי' איפכא בההוא עובדא דהיינו דאמר שטעה וחתם בשובר לאשה אחרת ונאמן לומר שטעה דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק והשובר בטל דנכתב בטעות:
גהמוצא שובר וכו' ברייתא ס"פ קמא דמציעא (סוף דף י"ט) וקאמר בגמר' דאע"ג דאיתרע בנפילה לא חיישינן דילמא כתבה שובר זה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא וזבנתא לכתובה מניסן ועד תשרי ומפיק ליה לשובר וטריף מלקוחות שלא כדין דכיון דקיי"ל המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול א"כ שפיר טריף כדין והתוס' הקשו בפרק הכותב סוף (כתובות דף פה) בהא דקאמר התם מודה שמואל במכנסת ש"ח לבעלה וחזרה ומחלתו שאינו מחול מפני שידו כידה א"כ אכתי קשה אמאי מחזיר השובר ליחוש דלמא אתא בעל הראשון למיטרף מבעלה השני שלא כדין וצ"ל דמיירי התם בדלית לה בעל עכ"ל: