כל עמל האדם לפיהו - האי קרא בשעתא דדיינין ליה לבר נש בההוא עלמא כתיב! כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא ונקמין מיניה נקמתא דעלמא - לפיהו - בגין פיהו דלא נטיר ליה וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא דחיי - בסטרא דימינא.
וגם הנפש לא תמלא - לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין.
דבר אחר: לא תמלא - לא תשתלם לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואתדבקת בסטרא אחרא.
רבי יצחק אמר: כל מאן דאסתאב בהו - כאלו פלח לעבודה זרה! דאיהו תועבת יהו"ה (דברים ז כה) , וכתיב לא תאכל כל תועבה (דברים יד ג) .
מאן דפלח לעבודה זרה - נפיק מסטרא דחיי. נפיק מרשותא קדישא ועייל ברשותא אחרא. אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי - נפיק מסטרא דחיי ונפיק מרשו קדישא ועייל ברשותא אחרא! ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי! ועל דא ונטמתם בם כתיב - בלא א'. וכתיב וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא (ויקרא כ כה) . מאי לטמא? לטמא לעמין! דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין. וכל חד אתדבק באתריה.
רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי.
אמר ליה: הא דתנינן זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל - במה?
אמר ליה: כמה דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו' (יחזקאל לו כה) . כיון דאתדכאן - מתקדשן. וישראל דאתדבקן ביה בקודשא בריך הוא - קדש אקרון, דכתיב קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה (ירמיה ב ג) , וכתיב ואנשי קדש תהיון לי (שמות כב ל) .
זכאין אינון ישראל! דקודשא בריך הוא קאמר עלייהו והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה, בגין דכתיב ובו תדבק (דברים י כ) , וכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (תהלים קמז כ) :
רעיא מהימנא
דגים וחגבים אינם טעונין שחיטה אלא אסיפתם היא המתרת אותם. הכי מארי מתיבתא אין צריכין שחיטה! אלא דאתמר בהון ויגוע ויאסף אל עמיו (בראשית מט לג) . מה נוני ימא חיותן בימא - אף תלמידי חכמים מארי מתניתין - חיותייהו באורייתא! ואי אתפרשן מנה - מיד מתים.
תנינא דמתניתין דבה אתרבי כנוני ימא. ואי אינון דביבשתא יעלון למיא ולא ידעין לשטטא - אינון מייתין. אבל אדם דאינון מארי קבלה - אינון לעילא מכלהו! בהו אתמר וירדו בדגת הים ובעוף השמים (בראשית א כו) . דאינון מארי מתניתין תניניא, התנין הגדול, נחש בריח (ישעיה כז א) - לקבל והבריח התיכון בתוך הקרשים (שמות כו כח) .
בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת ומקשין דא לדא - חד בלע לחבריה. והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה ומורה - חייב מיתה. ואי אינון שוין דא לדא ואית בהון מחלוקת וקושיא - אתמר בהון לבסוף את והב בסופה (במדבר כא יד) , ואוקמוה אהבה בסופה.
(ע"כ הרעיא מהימנא):
ברוך ה' לעולם אמן ואמן