תא חזי, כנסת ישראל אתברכא על ידא דכהנא, וישראל מתברכאן על ידא דכהנא. וכהנא מתברכא על ידא דכהנא עלאה. הדא הוא דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו כז) .
כתיב זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך כי מעולם המה (תהלים כה ו) . זכר רחמיך - דא יעקב, וחסדיך - דא אברהם, כי מעולם המה - ומעולם נטל לון קודשא בריך הוא וסליק לון לעילא ועבד מנייהו רתיכא קדישא לאגנא על עלמא. ובגין דהוו מעולם - הוא דכיר להון לאגנא ולרחמא על עלמא. כגוונא דא נטיל קודשא בריך הוא לצדיקייא מן עלמא וסליק לון לעילא לאגנא על עלמא.
ואי תימא - יצחק אמאי לא אדכר הכא? אלא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי. הדא הוא דכתיב עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ (תהלים פ ג) , וכתיב יהו"ה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו' (ישעיה מב יג) . ודא הוא יצחק דאסתלק מהכא.
רבי חייא אמר: זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך - אלין אינון יעקב ואברהם דבעינן להון לאגנא עלן. אבל יצחק למעבד קרבין קיימא - ובגיני כך לא בעינן ליה לגבייהו.
דבר אחר: כי מעולם המה. דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא - נטל יצחק וברא ביה עלמא. חמא דלא יכיל למיקם בלחודוי - נטל אברהם וקיים ביה עלמא. הדא הוא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב ד) - אל תקרי בהבראם אלא באברהם. חמא דבעיין קיומא יתיר - נטל ליעקב ושתף ליה ביצחק וקיים עלמא. הדא הוא דכתיב ביום עשות יהו"ה אלהים ארץ ושמים. ועל דא באברהם ויעקב אתקיים עלמא, ובגין כך כי מעולם המה:
רבי יהודה פתח: ויהי ביום השמיני - לבתר דאשתלים אהרן באינון שבעה יומין ואתעטר בהו - יומא תמינאה בעייא לאשתלמא מן שבעה, דאשלמותא על ידא דכהנא. ועל דא פולחנא בתמינאה לאתעטרא מן שבעה. ולאתתקנא כהנא על ההוא חובא דחב בקדמיתא - הדא הוא דכתיב ויאמר אל אהרן קח לך עגל. הא אוקמוה - עגל ודאי! לכפרא על ההוא עגל דכתיב ויעשהו עגל מסכה (שמות לב ד) .
בן בקר. מאי טעמא בן בקר ולא בן פרה? אלא איהו בעי לאתתקנא לגבי פרה, ולא אתחזי לקרבא מינה לגבה. מאן דשדר דורון למלכא - חמיתון דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא?! אלא דורונא לשדרא למלכא מבי אחרא אצטריך! ולא מבי מלכא.
רבי יוסי אמר: "מדידיה לדידיה לא אתחזי!"
אמר רבי יהודה: בגין כך בן בקר ודאי ולא בן פרה - לחטאת - לדכאה על ההוא חובה דחב ביה.
ואיל לעולה תמימים - תמימים? "תמים" מבעי ליה?! אי תימא דעל איל ועגל קאמר -- לאו הכי! דהא תרוייהו לא סלקין לעולה! דהא כתיב לעולה תמימים, ועגל לחטאת סלקא! מהו תמימים וכתיב איל?!
אלא - אילו דיצחק לקרבא לגבי פרה דאדכר תרי זימני בקרא. חד דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' (בראשית כב יג) - הא חד. וחד - וילך אברהם ויקח את האיל. הא תרי! ויעלהו לעולה. ועל דא איל לעולה תמימים - תרי איל, דאיהו תרי. ועל דא גבורות תנינן, ומנייהו מתפרשין לכמה אחרנין:
ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת (ויקרא ט ג) - "עגל לחטאת" מבעי ליה כגוונא דכהנא!?
אלא ישראל - הא קבילו עונשא. ועל דא לא כתיב בהו עגל לחטאת אלא עגל לעולה. מאי טעמא? דכל אינון דחבו ביה קבילו עונשא - בין במלולא, בין בעובדא, בין בפולחנא. ואפילו אינון דלא עבדו מידי אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח ליה - אתענשו, כמה דכתיב וַיַּשְׁקְ את בני ישראל (שמות לב כ) . אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח ליה אלא דסליקו 'גוונא דרעותא' מניה - הכא אתדכן. ומקרבין ליה לעולה ולא לחטאת.
רעיא מהימנא
(הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)