בקשורא חדא. יו"ד - תלת אתוון שלימותא דכלא. ראשיתא דכלא י' עלאה דכלא. ו' - אמצעיתא - שלימותא דכל סטרין, מעבר לכל רוחין. ביה תלייא מהימנותא. ד' - גנתא צרורא דחיי.
את דא זעירא שלימא דכלא. את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק - נפיק כמלכא עם חילוי. תב לבתר י' בלחודוי. ביה אסתים מלה, ביה נפיק. סגיר ופתח.
ה"א - שלימותא דכלא לעילא ותתא, והא אתמר. ה"א - ה' הא ידיעא. א' - הוא יו"ד; שלימו דתלת אתוון דאינון ברישא דסתימין ביו"ד, והא אוקמוה. וכלא חד מלה הוא - שלימו דשמא קדישא הוא, שלימו דעילא ותתא. בגין כך לזמנין ה"א נטיל א' בזמנא דהיא מתעטרא בעטרוי.
תא חזי כל את ואת דשמא קדישא אתחזי ביה שלימו דכלא שמא. יו"ד - הא אתמר - שלימו דכלא. ה' - שלימו דכלא. ואע"ג דלאו איהו באלף ה"א בלחודוי - הא אתמר בדיוקנא דא [ציור] יד"ו. א' הוא שלימותא דכלא. ו' - בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא בכלא. וא"ו - הא שלימו יתיר לאעטרא בכלא. ה"א ה"א - כלא חד הוא. והא אתערו ביה חברייא.
תא חזי והיה שבעת ימים וגו' - יהו"ה אתגליפו אתוון והיה. ו' ה' - הא שבעת יומין אתכלילו בחד. י' ה' - שבעת יומין. י' - חד כללא דכלא. ה"א - תלת; היא ותרין בנין. וברא חד - תרין אבהן ביה כלילן - הא שיתא. ברתא נוקבא חד - הא שבעה. אשתמע דה' עלאה כללא דשיתא. י"ה - הא שבעה. היינו דכתיב שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום (מלכים א ח סה) .
והיה שבעת ימים תחת אמו - תחת אמו אתעטרו 'שבעת ימים' דכתיב לך יהו"ה הגדולה והגבורה וגו' (דה"א כט יא) . ועל דא שבעת ימים לתתא ליקרא דאמא עלאה, תחת אמו לתתא.
כתיב עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה (שמואל א ב ה) - עקרא דכל ביתא ילדה שבעה - אלין שבעת יומין דחג הסכות. ורבת בנים אמללה - אלין קרבנין דחג דנחתין בכל יומא מן מנינא. ותא חזי אלין סלקין לעילא לעילא, ואלין נחתין לתתא לתתא, כמה דאת אמר אם תגביה כנשר ואם בין ככבים שים קנך משם אורידך נאם יהו"ה (עובדיה א ד) . וישראל סלקין מתתא לעילא דכתיב והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד) , וכתיב והרביתי את זרעך ככוכבי השמים (בראשית כו ד) . ולבתר סלקין על כלא ומתדבקן באתר עלאה על כלא - הדא הוא דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' (דברים ד ו) :
ושור או שה אותו ואת בנו (ויקרא כב כח) - אמר ר' יוסי כתרגומו - לה ולברה. דעקרא דאמא למנדע ברה ואזיל בתרה, ולא אזיל בתר אבוה ואנן לא ידעינן מאן הוא.
לא תשחטו ביום אחד - א"ר יהודה מאי טעמא? אי תימא משום עגמת נפש דבעירא - ניכוס להאי בביתא חד ולהאי בביתא אחרא! או להאי השתא ולהאי לבתר!
א"ל אית מאן דשרי - ולאו הכי! אלא ביום אחד ממש. תא חזי תנינן יפה תענית לחלום כאש לנעורת. ועקרא דתעניתא בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא. מאי טעמא? בגין דלית לך יום לתתא דלא שלטא ביה יומא אחרא עלאה. וכד איהו שארי בתעניתא דחלמא - אוליפנא דההוא יומא לא אתעדי עד דאתבטל ההוא גזרה. ואי דחי ליה ליומא אחרא - הא שולטנא דיומא אחרא הוא ולא עאל יומא ביומא אחרא דחבריה. כהאי גוונא לית לך יום דלא אתמנא עליה יומא עלאה לעילא. ובעי בר נש לאסתמרא דלא יעביד פגימו בההוא יומא ולא יתפגים קמי שאר יומין אחרנין. ותנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. אי בר נש עביד עובדא לתתא כדקא
רעיא מהימנא
(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)