שנין בחלמא. ותא חזי כתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג) . מאן שבעת ימים? הא אתמר - ההוא אתר עלאה דהיא כללא דכל שיתא אחרנין אקרי שבעת ימים ואקרי תשובה.
תנינן מאן דיתיב בתעניתא בשבתא - קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ושבעין שנה אינון שבע אנפי מלכא דאפילו אסתכמו עליה לביש - ההוא גזר דינא אתקרע. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה בההוא יומא בכללא דכלהו דאקרי שבעה ואקרי תשובה - בגין כך בכלהו אחיד ואהדר בתשובה ואתקרע גזר דינא בכלהו. ועל דא ודאי שבעין שנין איכא בחלמא.
כגוונא דא כהנא אתעטר בשבע דאקרי שבעת ימים. אי פגים רישיה - ההוא שבעה דאיהו כללא דכלהו - אקרח מניה כל ההוא קדושה דכולהו דשריא עליה. ועל דא אזדהרו דלא יקרחה קרחה בראשם וישתכחו פגימין מכלא. ובגין כך כהנא בעי לאשתכחא בשלימו יתיר מכלא, כל שכן ההוא דאיהו עלאה מכלהו.
א"ר אבא כאן בה"א תתאה כאן בה"א עלאה! כהן גדול דאיהו עלאה מכלהו - בה"א עלאה, דכתיב אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו וגו' (ויקרא כא י) - ומלא ידו וגו' דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח לג) . כהנא אחרא בה' תתאה דכתיב לא יקרחה קרחה בראשם (ויקרא כא ה) וכתיב בתריה ולא יחללו שם אלהיהם (ויקרא כא ו) - והאי שם הא ידיעא איהו. ובגין כך כתיב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ללבוש את הבגדים כמה דאמרן. ובגין דאיהו קדישא כגוונא דלעילא כתיב ומן המקדש לא יצא.
ר' אבא פתח ואמר לך יהו"ה הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם (דניאל ט ז) . זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם! ומגו רחימותא דלהון - יהיב להו אורייתא דקשוט למנדע ארחא דמלכא קדישא. וכל מאן דאשתדל באורייתא - כאילו אשתדל ביה בקב"ה; דאורייתא כלא שמיה דקב"ה הוי. ובגין כך מאן דאתעסק באורייתא אתעסק ביה בשמיה, ומאן דאתרחק מאורייתא - רחיקא הוא מקב"ה.
תא חזי לך יהו"ה הצדקה - כמה דאת אמר לך יהו"ה הגדולה והגבורה (דה"א כט יא) . מאן צדקה? אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה, והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. ולנו בושת הפנים - אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה - אמת קשוט, ונהורא דכלא ונהורא דאנפין חידו כלא. בשת - כסיפא, רחיקו דקשוט. מאן דאכסיף בגין דאמת (דאיהו צדקה) אתרחק מניה; רחיקו דאנפין נהירין.
תא חזי כהנא עלאה - בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו יתיר מכלא. ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא, אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה דעליה כתיב אני חלקך ונחלתך (במדבר יח כ) , וכתיב יהו"ה הוא נחלתו (דברים יח ב) . ועל דא בעי לאתחזאה שלים בכלא, בגרמיה בלבושיה, דלא יפגים גרמיה כלל כמה דאתמר.
האי איהו בתר נישואין וכו' עד לארעא דישראל - זהו קצת מאמר מרעיא מהימנא מצאתי בהעתק ונדפס באורך בפ' כי תצא ב כי שם ביתו. מאמר מתחיל וענשו אותו.
והוא אשה בבתוליה יקח (ויקרא כא יג) .
ר"ש פתח והנה הוא שם עלילות דברים וגו' (דברים כב יז) , וכתיב וענשו אותו מאה כסף וגו' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל (דברים כב יט) . וכי בתולת ישראל היא? בתולת אביה או בתולת בעלה היא! מהו
רעיא מהימנא
כי אם בתולה מעמיו יקח אשה - פתח רעיא מהימנא ואמר: פקודא דא למיסב כהנא רבא בתולתא. הדא הוא דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. ואמאי בעינן דלא יסב אלא בתולתא בלא פגימו? אלא אתתא איהי כוס דברכה. טעמו - פגמו.