אבל לא כתיב "ואת עור ושבור וחרום ושרוע", אלא ואת דכא ושפל רוח - מאן דמאיך גרמיה קב"ה זקיף ליה. ובגיני כך כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא - בעי למהוי שלים יתיר מכלא ולא יתחזי פגים. ועל דא אזהר להו לכהני דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום (ויקרא כא יז) .
תו פתח ואמר: וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע (מלאכי א ח) - וכי קב"ה אמר אין רע - אי הכי טוב הוא. אלא סיפיה דקרא אוכח דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין על גבי מדבחא ולשמשא על מקדשא, ואמרי מאי אכפת ליה לקב"ה דא או אחרא, ואינון הוו דאמרי אין רע, וקב"ה אתיב להון ההוא מלה דהוו אמרי. אמר: "ישראל! אתון אמרי כד מקרבי מארי דמומין על פולחני 'אין רע', מאי אכפת ליה לקב"ה". סופיה דקרא מה כתיב הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך - בר נש מנייכו אי בעיתו לשלומי למלכא ולקרבא קמיה דורונא אתון משדרין ליה בפגימא או לאו?! הירצך או הישא פניך בההוא דורונא?! כ"ש וכ"ש דאתון מקרבין קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא - הא דורונא דילכון לכלבא אתמסר! דודאי בר נש דאיהו פגים - פגים הוא מכלא, פגים הוא ממהימנותא. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב (ויקרא כא יח) .
אמר רבי יוסי זמין קב"ה לאשלמא להו לישראל ולאשתכחא שלימין בכלא, דלא יהא בהון מארי דמומין כלל. בגין דיהון תקונא דעלמא כאלין מאני ולבושא דבר נש דאינון תקונא דגופא. הדא הוא דכתיב ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח יד) .
דבר אחר: כד יתערון מעפרא - כמה דעאלו הכי יקומון. חגרין או סומין עאלו - חגרין וסומין יקומון. בההוא לבושא. דלא יימרון דאחרא הוא דאתער. ולבתר קב"ה ייסי לון וישתכחון שלימין קמיה. וכדין יהא עלמא שלים בכלא. כדין ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד:
שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו וגו' (ויקרא כב כז) .
רבי יוסי פתח: צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע יהו"ה (תהלים לו ז) . האי קרא אית לאסתכלא ביה. אבל תא חזי צדק - כתרא קדישא עלאה. כהררי אל - כאינון טורין עלאין קדישין דאקרון 'טורי דאפרסמונא דכיא'. ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעילא - כל דינהא בשיקולא חדא לכלא, דלית בההוא דינא רחמי.
משפטיך תהום רבה - משפט דאיהו רחמי נחית לתתא לההוא דרגא לתקנא עלמין וחייס על כלא, ועביד דינא ברחמי לבסמא עלמא. ובגין דאיהו רחמי - אדם ובהמה תושיע יהו"ה - לכלא, בשיקולא חדא. אדם ובהמה הא אוקמוה. מאן דהוא אדם ושוי לגרמיה כבהמה. אדם ובהמה - דין אדם ודין בהמה חד הוא. אדם - ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר (בראשית יז יב) . בהמה - והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהו"ה (ויקרא כב כז) - בגין דיעבר עלייהו שבת חד ודא אוקמוה:
רבי חייא פתח: יהו"ה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו (שופטים ה ד) .
תא חזי זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, דקב"ה אתרעי בהו ואינון מתדבקין ביה ואקרון 'קדישין - עם קדוש'. וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי 'קדש' דכתיב קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה (ירמיהו ב ג) , כמה דאוקימנא. דהא ישראל מתמניא יומין מתדבקין ביה בשמיה ורשימין בשמיה ואינון דיליה, כמה דאת אמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז כג) . ועממין לא מתדבקין ביה ולא אזלין בנימוסיה, ורשימא קדישא אעדיאו מנייהו עד
רעיא מהימנא
(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)