א"ר יהודה דאתהדרת מטרוניתא במלכא ואתהדר כלא בהלולא דמלכא, בגין כך אקרון אנשי כנסת הגדולה - כנסת הגדולה ודאי.
תאנא בכל זמנא דישראל בגלותא - אי אינון זכאין - קב"ה אקדים לרחמא עלייהו ולאפקא לון מגלותא. ואי אינון לא זכאין - מעכב לון בגלותא עד ההוא זמנא דאתגזר. וכד מטא זמנא ואינון לא אתחזיין - קב"ה אשגח ליקרא דשמיה ולא אנשי להו בגלותא. הדא הוא דכתיב וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' - אלין אבהן דכלא, רזא דשמא קדישא.
רבי חייא אמר מאי טעמא יעקב קדמאה הכא? אלא בגין דיעקב כללא דאבהן והוא אילנא קדישא - בגין כך ו' דשמא קדישא ביה אחידא. והכי קרינן יעקוב בו'.
רבי יצחק אמר וא"ו באתווי י"ג מכילן, דירית ירותא די"ג מבועין דמבועא סתימא קדישא.
רבי אבא אמר וא"ו - אמאי כליל ו' א' ו'? אלא ו' דיתיב על כורסייא כמה דאת אמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א כו) . א' - סתים בגויה ולא אתגלייא. ודא הוא דכתיב בי נשבעתי נאם יהו"ה (בראשית כב טז) . בגין כך כתיב ולא אקרי. ו' בתראה - כללא דו' קדמאה. ו' בתראה הא אוקימנא דא יסוד דאיהו סיומא דגופא וכללא דיליה. ועל דא כלילן אתוון דא בדא - וא"ו - רישא וסיומא כמה דאוקימנא.
ותאנא תרין אתוון אינון כהאי גוונא - וא"ו - דאמינא. נו"ן - אוף הכי! ואע"ג דאוקמוה מלה - נו"ן - הכי מתפרשא.
נ' כפופה - דא מטרוניתא. וסמיכא לה ו' דאיהו יסוד בגין לאתברכא מניה. ן' פשוטה - אתפשטותא דתפארת. ועל דא כלילן אתוון ומתאחדן דא בדא. ואי תימא אמאי אהדר ו' אנפוי מנ' כפופה ואהדר אנפיה לגבי ן' פשוטה? אלא בגין יקרא דמלכא אהדר אנפוי לקבליה דמלכא.
ותאנא מ"ם - לא כליל בגויה את אחרא, אלא מ' פתוחה ם' סתומה.
מ' פתוחה - דהוא כד דכר אתחבר עמה. ם' סתומה - יובלא - דהא סתימין ארחהא, ואע"ג דמתפשטין לזמנין. ואית דמתני בהאי כמה דאת אמר גן נעול אחותי כלה גן נעול מעין חתום.
א"ר יצחק בשעתא דמלכא קדישא אדכר להו לישראל בגין שמיה ואהדרת מטרוניתא לאתרהא - כדין כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש. כך כהנא בשעתא דעאל ליחדא שמא קדישא ולכפרא בקודשא לזווגא למלכא מטרוניתא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו'.
תאנא ר' יהודה אמר, כהנא אתער שלמא בעלמא לעילא ותתא.
ותניא: עאל בדרגא חד - אסחי גופיה. נפיק מהאי דרגא לדרגא אחרא - אסחי גופיה. אחיד שלמא בהאי ובהאי. קדש ידוי ומתברכאן כחדא. ובכלא בעי לאחזאה עובדא, ובעי לאחזאה לבושוי דיתלבש כגוונא דעובדא, דיתכוון עד דיסדר כלא כמה דאצטריך ויתברכון עלאי ותתאי.
תאנא, ר' שמעון פתח, יו"ד בגליפוי, אתוון בסטרין אתקשרן ביו"ד. יו"ד אזיל ליו"ד, יו"ד סליק ביו"ד. יו"ד אזיל לוי"ו - מתכנשי בהו ומכוון דעתא. אתחבר ה' בוא"ו.
ה' עלאה אחיד בתרעוי בגלופי תכסיסין אחדא בנהירו אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין סתימין. סליק ה' ואתעטר חמשין זמנין לן' תרעין, קיימין דקיימין. כד אתגלף בעטרוי - נהרין אנפין דמלכא, וא"ו אתפשט לע"ב גליפין. מעטר ה' לו' בשבעין אלף וחמש מאה כתרין דמתעטרן בחד כתרא. הדא הוא דכתיב בעטרה שעטרה לו אמו.
ו' בתרין רישין, רישא דגולגלתא, גליפא רישא. קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא. וי' נחית לו' גליפא דגלופין בגווייהו שבעין אנפין דעטרין מעילא לתתא. ביה טאסין גביעין ופרחין - דא סליק ודא נחית. מתגלפין חד בחד. אתקשר י' בה', ה' בו', ו' בה'. דא אחיד בדא כמה דאת אמר ותשב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב (בראשית מט כד) , וכתיב איתן מושבך ושים בסלע קנך (במדבר כד כא) .
רעיא מהימנא
(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)