מציון מכלל יופי אלהים הופיע. כלומר מציון דהוא שלימו דיופי דעלמא אלהים הופיע. תא חזי לא אתברכא ירושלם אלא מציון. וציון מעילא. וכלא חד בחד אתקשר:
תאנא א"ר יהודה ויצא אל המזבח אשר לפני יהו"ה וכפר עליו (ויקרא טז יח) - אל המזבח סתם. כְמָה דאתעביד לתתא אתעביד לעילא, וכלא אתקשר חד בחד. ותאנא כמה דבהאי יומא מכפר כהנא לתתא - הכי נמי לעילא! וכד כהנא דלתתא מסדר פולחניה - כהנא דלעילא הכי נמי! לא אשתכח לעילא עד דאשתכח לתתא! ומתתא שארי לסלקא קדושה דמלכא עלאה, ומשתכחין כלהו עלמין חד קמיה דקב"ה.
א"ר יהודה, אלמלא הוו ידעי ישראל אמאי קב"ה פקיד עלייהו דישראל לאוכחא להו יתיר מכל שאר עמין - ינדעון דהא קב"ה שביק דידיה ולא גבי מנהון חד ממאה!
תאנא: קב"ה - כמה רתיכין כמה חיילין אית ליה! כמה שולטנין ממנן משתכחין בפולחניה! כד זמין להו לישראל בהאי עלמא - אכתר לון בכתרין קדישין כגוונא דלעילא. אשרי לון בארעא קדישא בגין דישתכחו בפולחניה. קשיר לכולהו עלאי בהו בישראל. וחדוון לא עאלין קמיה ופולחנא לא אתעביד קמיה לעילא עד דישראל עבדין לתתא! כל זמנא דישראל משתכחין בפולחניה דמאריהון לתתא - הכי נמי לעילא! בזמנא דישראל בטלי פולחנא לתתא - בטלי לעילא; ופולחנא לא אשתכח לא לעילא ולא לתתא. ועל דישראל בטלו פולחנא דקב"ה כד שראן בארעא - הכי נמי לעילא. כל שכן לבתר.
אמר קב"ה: "ישראל! אי אתון ידעין כמה אוכלוסין כמה חיילין מתעכבין בגינייכו - תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפילו שעתא חדא!". ועם כל דא מה כתיב? ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' (ויקרא כו מד) .
בגין כך - ויצא אל המזבח (ויקרא טז יח) - אל המזבח סתם. אשר לפני יהו"ה - סתם. וכפר עליו. לבתר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וגו' (ויקרא טז כד) .
וכפר עליו (ויקרא טז יח) - מאי קא מיירי? א"ר יוסי לאתערא חסד בעלמא בקדמיתא.
תאנא: כתיב וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל (ויקרא טז טז) . מאי וכפר על הקדש? אלא א"ר אלעזר הא תנינן - חייביא עבדין פגימותא לעילא, ומתערין דינין וגרמין לאסתאבא מקדשא, וחויא תקיפא שארי לאתגלאה. וכדין דינין מתערין בעלמא. ובהאי יומא בעי כהנא לדכאה כלא, ולאתערא כתרא קדישא דיליה דהיא רישא דמלכא, בגין דייתי מלכא לאשראה במטרוניתא. וכד רישא דמלכא נטיל - כלא נטיל! וייתי לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חידו וברכאן בעלמא.
אשתכח דכל שלימו דעילא ותתא - בכהנא תליא! דאי אתער כתרא דיליה - כלא אתער וכלא בשלימו אשתכח! ועל דא כתיב וכפר על הקדש בקדמיתא. וכפר על הקדש - לאסגאה שלמא בעלמא ולאסגאה חידו בעלמא. וכד חידו דזווגא אשתכח במלכא ובמטרוניתא - כל שמשין וכל בני היכלא כלהו אשתכחו בחידו, וכל חובין דחבו קמי מלכא אתכפר להו. הדא הוא דכתיב מכל חטאתיכם לפני יהו"ה תטהרו (ויקרא טז ל) . ובגין כך כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא טז יז) - בשעתא דעאל לזווגא להו. ובשעתא דמזדווגין מלכא ומטרוניתא - ההיא שעתא וכפר בעדו ובעד ביתו:
תאנא וכל אדם לא יהיה באהל מועד.
רבי יצחק פתח: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו' (ויקרא כו מב) . האי קרא אוקמוה, בשעתא דישראל בגלותא כביכול קב"ה עמהון בגלותא, דהא שכינתא לא אתעדי מנייהו לעלמין. תא חזי בזמנא דישראל אשתכחו בגלותא דבבל - שכינתא בינייהו שרייא, ותאבת עמהון מן גלותא. ובזכות אינון צדיקייא דאשתארו בארעא - שארת בארעא ולא אעדי מנייהו לעלמין.
רעיא מהימנא
(הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)