אהאוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה, חייב. והוא פחות מכביצה מעט. ומכל מקום אסור אפילו בכל שהוא. ואכילה כוללת כל המאכלים הראויים לאכילה, ושתיה כוללת כל המשקים לרבות מים(אף על פי שאינם מזינים).
במי ששכח ובירך על איזה מאכל או משקה ביום הכפורים, אין לו לטעום מעט, אלא יאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אבל בשאר ימי התעניות, אם שכח ובירך על איזה מאכל או משקה, יטעם מעט, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. [ילקוט יוסף תפלה כרך א' סי' פט הערה מד. וילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תח. ושו"ת יביע אומר ח"י סימן מא].
גמותר לשאוף טבק הרחה ביום הכפורים. ואין הפרש בזה בין אם יש בו ריח טוב או לא. וכן מותר להריח בבשמים ביום הכפורים. ואדרבה מצוה לברך על ריח טוב של מיני בשמים ביום הכפורים, כדי להשלים מאה ברכות, ויכול לברך עליהם כמה פעמים ביום לאחר שיהיה היסח הדעת. וכן המנהג.[חזו"ע ימים נוראים עמו' רפג. וע' להכנה"ג (סי' מו בהגה"ט) שהביא מ"ש בסדר היום, שטוב להשלים מאה ברכות ביוהכ"פ בברכת הריח על מיני בשמים, משעה לשעה אחר היסח הדעת].
דאפשר לברך ביום הכפורים הנותן ריח טוב בפירות, אפילו על פירות הראויים לאכילה כמות שהם, כגון תפוחים וכיו"ב, ולא גזרינן שמא יבא לאכול מהם. [חזו"ע ימים נוראים].
האין לברך ברכת הריח על מי בושם, שיש ספק אם טעונים ברכה. [עיין בהל' ברכות להריטב"א (פ"ד ס"ז), ובחידושי הריטב"א (ברכות מג.), ובספר המאורות (ברכות מג.), ובכסף משנה הל' ברכות פ"ט].
ומותר לכל אדם לבלוע הרוק שלו שבפיו, ואין בו שום חשש איסור, ואין להחמיר בזה כלל. [חזו"ע ימים נוראים עמוד שי. כ"כ המג"א (ס"ס תקסז), שמותר לבלוע רוקו ביוהכ"פ].