אמים שנשתנו מראיהן, בין מחמת עצמן, בין מחמת דבר שנפל לתוכם, בין מחמת מקומם, פסולים לנטילת ידים. ומים שהם עכורים מחמת עפר וטיט שנפלו לתוכם, כשרים לנטילת ידים, שדרך המים להיות מעורבים בעפר וטיט, וגם לבסוף אחר שישהו אותם דרכם להיות צלולים. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה א', עמוד ס. משנ"ב סק"ג וס"ק מב. בא"ח פר' קדושים אות ב. הליכות עולם ח"א עמוד שלו].
במים שצבעם השתנה למראה לבן, ויש בהם כמין ענן וערפל, ובתוך כמה רגעים נעלם הענן והמים נעשים צלולים, כשרים ליטול בהם את הידים, אף בעודם כך, ואין צריך להמתין עד שהמים יהיו צלולים, ואפילו לכתחלה. והוא הדין במים של הברז שיש בהם תערובת חול חום, ולאחר כמה רגעים החול שוקע והמים חוזרים להיות צלולים, שמים אלה כשרים לנטילת ידים, גם כשיש לו מים אחרים. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה ב', עמוד סא ובהערה שם. שוב ראיתי שכן פסק גם בהליכות עולם ח"א עמוד שלו, וזכינו לכוין לדעתו].
גמים שנעשה בהם מלאכה פסולים לנטילת ידים. אבל אם יש ספק אם נעשה בהם מלאכה אם לאו, כשרים לנטילת ידים, ויכול אף לברך על נטילה זו, שכל ספק בטהרת ידים טהור. [והרי זה דומה לדין ספירת העומר בבין השמשות, ולדין הנחת עירובי תבשילין בבין השמשות, שכיון שהותר לעשות מצוות אלה בבין השמשות, שהרי הן מצוות דרבנן, וספיקא דרבנן לקולא, רשאי אף לברך עליהן]. [ילקוט יוסף, הל' ברכות סימן קס הערה ג', עמוד סא, ועמוד תשא. שארית יוסף חלק ג' עמוד רצא. ואף שכתבנו בילקו"י לחוש שלא לברך, מכל מקום בהליכות עולם ח"א עמוד שכב הוכיח שכל ספק בטהרת ידים טהור, וברוכי נמי מברכינן. ומשנה אחרונה עיקר].
דאם יש לפניו מים שיש בהם ספק אם נעשתה בהם מלאכה, אף על פי שכשרים לנטילת ידים, מכל מקום אם יש לפניו מים אחרים שאין בהם ספק, טוב שיטול ידיו מן המים האחרים שאין בהם ספק. [הליכות עולם חלק א' עמוד שמא]
האם אחר שנטל ידיו במים נתעורר לו ספק אם היה במים כשיעור, אין צריך לחזור וליטול ידיו. אבל לכתחלה אם יש לו ספק אם יש במים כשיעור לא יטול ידיו בהם, דהוה ליה כספק חסרון ידיעה מה שאינו יכול לברר אם יש בהם כשיעור. [הליכות עולם חלק א' עמוד שמ].
ומים של החביות שלנו, שיש בראש החבית כדור מתכת צף, הנועד לעצור את זרימת המים לחבית, על ידי כך שהמים מגביהים את הכדור עד לגובה מסויים ואז נעצרת זרימת המים, אינם נחשבים למים שנעשה בהם מלאכה, וכשרים לנטילת ידים. [ילקו"י, הל' ברכות עמ' סא].
זוהוא הדין במים העוברים בצינורות, ומפעילים את שעון המים, שגורמים להזזת מחוגת שעון המים שהותקן על ידי העיריה, ומראים על כמות זרימת המים, שאינם חשובים כמים שנעשה בהם מלאכה, ומותר ליטול ידיו במים אלה. [ילקו"י הל' ברכות, עמ' סב. הליכו"ע א' עמ' שלח].
חמים חמים שהיו נתונים בתוך בקבוק גומי הנועד להניחו על מקום מכאוביו של אדם, יש מחמירים שלא ליטול ממים אלה [לאחר שנצטננו], מחשש דחשיבי כמים שנעשה בהם מלאכה. ובפרט אם נעשו אצלו כשופכין. [ילקו"י על ברכות עמוד סב. שארית יוסף חלק ג' סי' קס].
טמים שלפני הנפח, אף על פי שלא נשתנו מראיהם פסולים לנטילת ידים. ומים שלפני הספר, אם ידוע שטבל בהם ידיו, פסולים לנטילת ידים, אבל אם לא ידוע הדבר אם טבל בהם ידיו או לא, כשרים לנטילת ידים. [ילקוט יוסף, על הלכות ברכות עמוד סג. הליכו"ע ח"א עמוד שלח].
ימים שהנחתום הדיח בהם את ידיו מהבצק הדבוק בהם, כשרים לנטילת ידים כשאין לו מים אחרים, ומברך על הנטילה ברכת על נטילת ידים. [הליכות עולם ח"א עמ' שלז. ילקו"י שם, עמ' סג].
יאמי ששרה ירקות במים כדי שלא יכמושו, אסור ליטול ידיו במים אלה. [ילקו"י שם, עמוד סד].
יבהנותן דגים חיים לתוך מיתקן מיוחד הנקרא אקווריום, אין ליטול הידים ממים אלה, כל שיש שם מעט לכלוכים, ואז נחשבים לגביו כמים סרוחים. אמנם אם נתן דגים חיים בתוך המים לאיזה זמן מועט, מותר ליטול ממים אלה. [ילקו"י, שם עמוד סד, ושארית יוסף ח"ג עמוד רצד].
יגמי ששרה פתו במים של חבירו, יש להחמיר שלא להשתמש במים אלה לנטילת ידים, כדין מים שנעשה בהם מלאכה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה ט', עמוד סה].
ידאם הניח בקבוק חלב חם בתוך כלי עם מים צוננים, כדי לקרר את החלב, אין ליטול הידים ממים אלה. וכן אם צינן יין במים, או מים במים, אין ליטול מהם נטילת ידים, דחשיב כמים שנעשה בהם מלאכה. אבל אם הניח מים צוננים בתוך מים קרים רק כדי שלא תפוג צינתם, או כדי למנוע שהמים יתחממו מחום היום, וכן ביין שנתן לתוך מים רק כדי לשמור על קרירות היין, כשרים לנטילת ידים ואינם חשובים כמים שנעשה בהם מלאכה. וכן הנותן קנקן סודה לתוך מים קרים כדי לשמור על הקור של הסודה, המים כשרים לנטילת ידים. מאחר שרק שמר על הסודה שלא תתחמם יותר, והסודה כבר היתה צוננת. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה י', עמוד ס"ה, ורצ"א, ות"ש, הליכות עולם חלק א' עמוד שלח].
טומים המתהווים על ידי קרח שנימס, כשרים לנטילת ידים. וכן מים של מקרר קרח, כשרים לנטילת ידים ואינם חשובים כמים שנעשה בהם מלאכת קירור, שהרי פנים חדשות באו לכאן. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה יא, עמוד סז].
טזמים שהיה יודע את משקלם ושקל כנגדם בשר, אף על פי שלא נעשה מלאכה בגופן, פסולים לנטילת ידים. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה יב, עמוד סז].
יזנתן מים לתוך כלי כדי לבדוק אם הכלי סדוק או לא, אם יש לו מים אחרים יטול בהם, ואם לאו המים שבכלי כשרים לנטילת ידים, ואינם נחשבים כמים שנעשה בהם מלאכה. [ילקו"י, על הלכות ברכות עמוד סח, ועמו' תש. שאר"י ח"ג עמוד רצ. ובהליכות עולם ח"א עמ' שלח משמע, דנוטל מהם בברכה].
יחמי שנתן מים בצלוחית לראות כמה מים הצלוחית מכילה, יש מי שאומר שמים אלה פסולים לנטילה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד סח בהערה יג].
יטמים שהונחו בחבית חדשה כדי שהחבית תשאב מהמים, ואחר כך נותנים לתוך החבית יין, או שמן, ואז החבית לא תשאב מהיין והשמן, יש להכשיר מים אלה לנטילת ידים, ואינם נחשבים כמים שנעשה בהם מלאכה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סי' קס הערה יד, עמ' סח].
כמים ששתה מהם כלב או חזיר, אף שלדעת מרן השלחן ערוך אין לפוסלן לנטילת ידים, מכל מקום נכון לחוש בזה לדעת המחמירים, מאחר שכן מצינו בתוספתא, ולכן לא יטול ידיו במים אלה. אבל מים ששתו מהם שאר בהמות או חיות או עופות, כשרים לנטילת ידים. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה טו, עמוד סח. הליכות עולם חלק א' עמוד שמ].
כאמים חמים שהוחמו על ידי האש, מותר ליטול מהם נטילת ידים. ונכון שימתין עד שהמים יהיו פושרין, שאז לכולי עלמא אפשר ליטול מהם נטילת ידים, ובפרט שקשה ליטול הידים במים חמים שהיד סולדת בהם. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה טז, עמוד סט].
כבאין ליטול הידים מהמים של חמי טבריה, מפני שהם מרים ואינם ראויים לשתיית כלב. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד ע, בהערה טז ד"ה וכל זה].
כגמים סרוחים, שאין הכלב יכול לשתות מהם, אין ליטול מהם נטילת ידים, ומים סרוחים שזיקקום, יש אומרים שחזרו להיכשרם הראשון ומותר ליטול מהם נטילת ידים. ומים סרוחים הנמצאים בבורות, ומפיגין סרחונן באויר הרקיע, כל עוד שלא הפיגו סרחונן, פסולים לנטילה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סימן קס הערה יז, עמוד ע'].
כדאין נוטלים ידים ממי הים, שהרי מים אלה אינם ראויים לשתיית כלב. ולכן יטביל ידיו במי הים, או במקוה טהרה שיש בו ארבעים סאה, או במעיין אפילו אין בו ארבעים סאה, ורשאי לברך על נטילה זו על נטילת ידים. ואם הרתיח את מי הים עד שהלכה מרירותם, כשרים לנטילה בכלי. ואם אי אפשר לו להרתיח את מי הים, וגם אינו יכול להטביל ידיו בים, כגון שהוא נמצא בספינה, ואין לו מים אחרים לנטילה, יטול ידיו ממי הים המלוחים דרך נטילה, ולא יברך, וזה עדיף יותר מאשר ינקה את ידיו במידי דמנקי. [שם עמ' עד. הליכו"ע א' עמ' שכט]
כהאין להתיר לכתחלה ליטול ידים לסעודה (ולשחרית) בחדר אמבטיא שיש שם בית כסא, אף על פי שקבוע בו סילון מים השוטפים בזרם אדיר ומנקים את האסלה היטב. ובשעת הדחק שאין לו מקום אחר לנטילת ידים, יש להקל. [ילקוט יוסף ח"ג דיני ברכות עמוד עז].
כוחדר אמבטיא שאין שם בית כסא, ויש שם ברז קבוע עם קערת רחצה, מותר לכתחלה ליטול שם את הידים. ויברך על הנטילה מחוץ לחדר האמבטיא. והמחמיר ליטול את ידיו תמיד במטבח וכדומה, תבוא עליו ברכה. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ"ז וברכות סי' קס הערה כ, עמוד עח].
כזמים שהיו בתוך כלי ושהו בבית הכסא, אפילו היו מכוסים, נכון להחמיר היכא דאפשר שלא ליטול בהם את הידים. ובשעת הדחק יש להקל, ובפרט בבתי כסא של זמנינו. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות, סימן קס הערה כא, עמוד עח].
כחאם אין לו מים רשאי ליטול ידיו לסעודה במי סודה, ויברך על נטילה זו. ואם אין לו גם מי סודה, וכגון כשהוא על אם הדרך, בשעת דחק כזו יטול ידיו אף במשקאות בעלי צבע, וכגון שכר, קולה, קפה, ותה. אך נכון להחמיר שהקפה והתה יהיו פושרים. וכן מותר ליטול ידיו בשכר ושאר משקין ואין בזה משום ביזוי אוכלים, כיון שצריך לזה ואינו דרך איבוד, וגם אין בהם חשש משום פסול דשינוי מראה. ואם אין לו גם משקין אלו, יטול ידיו במיץ פירות טבעי. ויש אומרים שהיין כשר לנטילה, אלא שאסור לעשות כן שלא יהיה מזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי. [ילקוט יוסף דיני ברהמ"ז וברכות עמ' עט, ותשד. שארית יוסף ח"ג עמ' רצה. וע' בש"ע סי' קס סי"ב. וכיון שכתב הסברא המקילה ביין בלשון רבים, הכי נקטינן. ולהמבואר בהליכו"ע יכול לברך בכל ספק נט"י].
כטמותר ליטול ידים ממיתקן סיפולוקס, באופן שלוחץ על הידית והמים יוצאים בקילוח בבת אחת. וכן מותר ליטול ידים בבקבוק, באופן שהמים יורדים בלא הפסק. [שאר"י ח"ג עמ' רצו].
לשלג וברד וכל דבר שברייתו מן המים, ויש בהם שיעור רביעית, מותר ליטול ידיו מהם, אבל צריך לרסקם. ובשבת אסור לרסקם בידים. ויש אומרים דאם רוצה לטבול ידיו בשלג, גם כן צריך לרסק השלג שיהיה מים, ויש חולקים ואומרים שאם יש חיבור של ארבעים סאה בשלג, אין צריך לרסק השלג לגבי טבילה. ולדינא, הנכון לרסק את השלג וליטול ידיו במים, ולא יכנס לספק ברכות. [ילקוט יוסף, ספר על הל' השכמת הבוקר, מהדורת תשס"ד, עמוד שט].