וצריך שהמים היורדים על הידים יבואו מכח אדם, ולא שיבואו מאליהם. [ילקו"י שם עמו' מז].
זהכל כשרים ליתן מים על הידים, אפילו חרש שוטה וקטן. ואף מקטן שלא הגיע לגיל שש שנים, ורשאי לעשות כן אפילו לכתחלה, ומברך על נטילת ידים. [ילקו"י הלכות ברכות עמוד מח, וכ"ה בהליכות עולם ח"א עמוד שכט]. וכן אם קוף נתן את המים על ידיו, מועילה לו הנטילה. ואם משרת גוי הביא את המים, יכול ליטול מהם, ומה שכתב המהרש"ל להזהר בזה, כוונתו שיש להזהר שגוי לא יצוק מים על ידיו בנטילת ידים. ואמנם היכא דאי אפשר, אפשר להקל אף שגוי יוצק מים על ידיו. וכתב בספר נהר מצרים, שהמנהג כיום שמשרת גוי גם יוצק מים על ידי הישראל, ולא נהגו להקפיד בזה כלל. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות סי' קנט הע' ו', עמוד מח בהערה].
חאין ליטול הידים על ידי פתיחת הברז וסגירתו, אלא יטול על ידי כלי. ומכל מקום כשאין לו כלי, יש שכתבו להקל ליטול ידיו על ידי פתיחת הברז וסגירתו, דבזה המים יורדים מכוחו, ויש שכתבו להקל בזה רק כשהמים מגיעים מחבית. [לך שלמה סי' ו. זקן אהרן ב' סי' א. נהר מצרים הל' נט"י ה"ג]. ולמעשה בשעת הדחק כשאין לו כלי, יכול לסמוך על המקילין, על ידי פתיחת הברז וסגירתו בכל שפיכה. [ילקו"י ברכות עמוד מט. וכ"כ בשלמת חיים סי' קסג. ובהלל אומר סי' קט, ובישכיל עבדי ח"ה סי' כו, ובציץ אליעזר ח סי' ז. וע"ע בס' דובב שפתי ישנים עמ' 132, ובשו"ת תולדות יצחק א' סי' ט].
טלכתחלה צריך שהמים יבואו על כל כף היד, ובעת הנטילה יהפוך ויסובב את ידיו כדי שיבואו עליהם מים מכל צד, ובין אצבעותיו, עד פרק כף היד. ומכל מקום אם לא באו המים על כל כף היד אלא עד סוף קשרי האצבעות, מועילה לו הנטילה, ומכל מקום אם יש לו עוד מים ישפוך עוד מים על ידיו, אבל אם אין לו עוד מים, יצא ידי חובה, ויברך וינגב ידיו, ויוצא ידי חובת נטילת ידים לדעת האומרים ששיעור נטילת ידים הוא עד סוף קשרי האצבעות. וכן הדין אם אחר שנטל ידיו ראה שנשאר איזה מקום בכף ידו שהוא יבש, [ולא עד קשרי האצבעות] מאחר שעסק בידיו קודם הנטילה בשמן ובנפט, ומחמת כן אין המים נראים על איזה מקום בכף ידו, ואין לו עוד מים לשפוך, מועילה הנטילה כנזכר. [ילקו"י ברכות עמוד נא. ומה שכתב בהליכות עולם ח"א עמ' שכד, "איזה מקום בכף היד" היינו אחר קשרי האצבעות, וכמבואר בילקו"י שם].
ימי שאשתו אינה טהורה מותר לה להכין לבעלה את המים לנטילה, אך אסור לה לפתוח הברז כשידיו תחת הברז, כדי לרוחצם [בנטילת ידים לשירותים וכדומה], שהרי היא יוצקת עליו מים מכוחה. אבל אם היא פותחת את הברז של המים, ואחר כך הוא נותן את ידיו תחת הברז, לדידן יש להתיר. ולנוהגים כדעת רבינו יונה יש להקל על ידי שינוי, כגון שתפתח הברז ביד שמאל, קודם שיתן ידיו תחת הברז. [ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס"ד, סימן ד' הערה יג, עמוד שלא. ושם משא ומתן בדברי טהרת הבית בדין זה].
יאאם שופך על ידיו רביעית בבת אחת, מעיקר הדין די בפעם אחת, ומכל מקום מנהגינו ליטול ג' פעמים. ויטול ידיו כסדר הזה: יקח הכלי ביד ימין וימסרנו ליד שמאל, ויד שמאל תשפוך על יד ימין ג' פעמים בזה אחר זה, ויניח הכלי וישפוך מיד ימין על יד שמאל ג' פעמים. וגם מי שהוא איטר יד שכל מעשיו ביד שמאל, יתחיל הנטילה ביד ימין ככל אדם. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות, חלק ג' עמ' נג].
יבכוס העשוי מנייר או מקרטון, היכול להחזיק את המים בתוכו, וכן כוס הנועד לשימוש חד פעמי, כשרים לנטילת ידים. אבל אין ליטול הידים משקית ניילון, ואף בשעת הדחק שאין לו כלי זולת השקית ניילון, אין לו ליטול מהשקית ולברך על הנטילה, אלא יפרוס מפה על ידיו ויאכל, כדין מי שאין לו מים לנטילה. [ילקוט יוסף, דיני ברהמ"ז וברכות סי' קנט הערה י', עמוד נד].
יגכלי נחושת שניקב באופן שפוסל את הכלי מלשמש ככלי לנטילת ידים, ותיקנוהו על ידי סתימת הנקב בבדיל, יש להכשירו לנטילת ידים בברכה. וכן הדין אם סתמוהו בזפת. וכלי חרס שניקב וסתמו בחרסית, אם אין לו כלי אחר רשאי ליטול בו ידים. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות סי' קנט הערה יא. עמוד נו. הליכות עולם ח"א עמ' שכח. ושם נתבאר הדין לגבי הברכה].
ידמה שמצוי היום, שמחברים הכלי לידיות או לשרשרת על ידי חיבור במכונה מיוחדת, אין זה נחשב כניקב הכלי, וכשר ליטול בו את הידים, שהנקב והסתימה באין כאחד. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד נו].
טולכתחלה יש לכוין בעת הנטילה לנטילה המכשרת לאכילה. ואם לא כיוון עלתה לו הנטילה. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד נו. ושם חילוק בין דין מצוות צריכות כוונה שמרן פסק בסימן ס' סעיף ד' דצריכות כוונה, ואילו כאן מרן כתב בלשון לכתחלה. ראה שם החילוק].