Geula Quiz logo חידון גאולה English

סימן עא – מליחת ראש ושאר האיברים של בהמה ועוף

ילקוט יוסף · הלכות דם · 22 סעיפים

כל פרקי הלכות דם (51)
  1. סימן פו- דיני ביצים
  2. סימן סו – דברים האסורים משום דם
  3. סימן סז – מהלכות דם
  4. סימן סח – דיני מליגת העוף
  5. סימן סט – דיני מליחה
  6. הדחה שקודם המליחה
  7. סימן סט סעיף א' – להשתמש בכלי ששורין בו בשר
  8. סימן סט סעיף א' – אופן המליחה
  9. סימן סט סעיף ג' – באיזה מלח מולחין
  10. סימן סט סעיף ד' – כיצד מולחין
  11. מליחת עופות שלמים
  12. סימן סט סעיף ה' -חתך הבשר אחר המליחה
  13. סימן סט סעיף ו' – שיעור שהיית הבשר במלחו
  14. סימן סט סעיף ז' – הדחה שאחר המליחה
  15. סימן סט סעיף ז' – הדחה אחרונה במי פירות
  16. סימן סט סעיף ח' – הדיח בלא ניפוץ ושטיפה
  17. סימן סט סעיף ט' – בישל בלא הדחה אחרונה
  18. סימן סט סעיף ט' ברמ"א – מלח שניטל כוחו
  19. סימן סט סעיף י' – גוי המעיד שהבשר הודח
  20. סימן סט סעיף יא – בשר שנתבשל בלא מליחה
  21. בשר שיש ספק אם נמלח
  22. סימן סט סעיף יב – בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה
  23. סימן סט סעיף יא בהגה – חתיכה שלא נמלחה כראוי
  24. בשר ששהה ג' ימים – היתרו לצלי
  25. סימן סט סעיף טו – בשר המלוכלך בדמים
  26. סימן סט סעיף טז – מקום מליחת הבשר
  27. סימן סט סעיף יח – בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב
  28. סימן סט סעיף יט, וכ' – חליטת הבשר
  29. סימן סט סעיף כא – במקום שאין מלח
  30. סימן ע – למלוח כמה חתיכות זו על גב זו
  31. סימן עא – מליחת ראש ושאר האיברים של בהמה ועוף
  32. סימן עב – דיני מליחת הלב והריאה
  33. סימן עג – דיני צליית הכבד
  34. סימן עד – דין הטחול
  35. סימן עה – דין מליחת המעיים
  36. סימן עו – דיני צליית בשר
  37. סימן עז – דין עופות שמילאום בשר שלא נמלח
  38. סימן עח – שלא לדבק בצק בבשר שלא נמלח
  39. סימן עט – סימני בהמה וחיה טהורים
  40. סימן פ – דין חיה טהורה
  41. סימן פא – היוצא מן הטמא טמא
  42. סימן פב – סימני עוף טהור
  43. סימן פג – סימני דגים טהורים
  44. סימן פד – הלכות תולעים
  45. תולעים הנמצאים בפירות
  46. תולעים הנמצאים בירקות
  47. תולעים שבעלי נענע
  48. תולעים הנמצאים בקמח
  49. תולעים בבשר-בדגים
  50. תולעים בגבינה
  51. סימן פה – דין חגבים

אהראש של הבהמה והעוף מותר למולחו מכל צדדיו כשהוא שלם, ואפילו לכתחלה, ואין השער מפסיק בין המלח לבשר לעכבו שלא יוציא דמו. שהרי מוח שבעצמות נכשר על ידי מליחה, ואין העצם מעכב, וקל וחומר לשיער שבראש. וראה להלן. [שם עמוד תעט]

באת המוח מקיפים שני קרומים, הקרום החיצוני הוא קשה ודבוק לעצם הגולגולת, והקרום הפנימי הוא רך יותר וסמוך למוח, ובקרומים אלו יש חוטים רבים של דם, ומליחה רגילה אינה מספיקה להוציא את הדם שבתוך הקרומים, וגם המוח עצמו יש בו דם ואינו יוצא מידי דמו במליחת הראש, לפי שעצם הראש מקיפו ועומד לפניו, ואין מקום לדם לזוב, ואפילו צולהו על האש אי אפשר לאש לשאוב את דמו, והדם מתקבץ בעצם המוח העשוי כקדרה, לפיכך הבא למלוח את המוח להכשירו לבישול, לכתחלה יש לו לחתוך את הראש לשנים, ולהוציא את המוח מתוך הגולגולת, ולהסיר את הקרום, ולמלוח את המוח לאחר הדחה ושריה במים. ואם אינו יכול לעשות כן, ינקוב את הראש עד המוח, כדי שיהיה מקום לדם לזוב. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תעט]

גלדברי המקובלים טוב להזהר מלאכול מוח של בהמה [גם לאחר ההכשר מדמו כנז'], או כבד של בהמה משום שגורם לשכחה ומטמטם את הלב. [ילקו"י שם עמ' תפ. הליכו"ע ו' עמ' קנו]

דגם בראש עוף יש לנהוג כמו מליחת ראש בהמה, אלא שדרך העולם לזרוק את ראש העוף מחמת גריעותו ואין מבשלים אותו כלל. והרוצה לבשלו ינקב עצם הגולגולת קודם המליחה. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפא]

ההרוצה למלוח ראש בהמה עם המוח שבתוכו, ינקוב העצם כנגד הקרום, וינקוב גם את הקרום, וימלח, ויניח הנקב למטה. ומותר אפילו לקדרה. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפא]

ואם הראש נמלח כשהוא שלם בלא נקיבת העצם, הקרום והמוח אסורים ושאר הראש מותר. וכל שכן שיש להתיר שאר בשר שנמלח עם הראש. [איסור והיתר כרך א' עמוד תפא]

זבלשון יש חוטים של דם, ומליחה רגילה אינה מספיקה כדי להוציא את הדם מאותם חוטים, ויש לחותכם קודם השרייה והמליחה, כדי שהדם הכנוס בתוך החוטים יוכל לצאת. ונהגו לחתוך את קצה הלשון ולהסירו קודם המליחה, שאז נחתכים חוטי הדם של הלשון, והדם הכנוס בתוך חוטים אלו יוכל לצאת. וכל זה לצורך בישול בקדרה, אבל לצלי אינם צריכים לא חתיכה ולא מליחה, שהאש שואבת הדם שבחוטים. והמחמיר לקרוע החוטין, תבוא עליו ברכה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך א' עמ' תפא]

חהצוואר ומקום בית השחיטה מתמלאים בדם אחר השחיטה, ודם זה נדבק שם ומתייבש עליו, ולכן קודם הכשרת בשר הצוואר יש לשפשפו ולנקותו היטב מכל לכלוכי הדם שעליו. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפג]

טבצוואר יש חוטים של דם שאינו יוצא במליחה רגילה, אלא אחר החיתוך. ויש אומרים שלאחר שמפרידים את בשר הצוואר מיתר חלקי הבשר של הבהמה, וחותכים אותו, ממילא נחתכים גם חוטי הדם ואז אין צריך לחזור ולחותכם. ויש אומרים שהמנהג לנקר החוטין שבצואר אף אם חתך כל הראש. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפג]

יקודם מליחת הקנה והושט יש לנקותם היטב משיירי הדם שבהם. ויש למלוח את הוושט והקנה גם מבפנים וגם מבחוץ, כדין כל חתיכת בשר חלולה. [איסור והיתר א' עמ' תפד]

יאהקוליות ושאר העצמות שיש בהם מוח צריכים מליחה, ומליחת העצם מועילה למוח שבקרבו, ואין צריך לנקוב העצם. ויש מקומות שנוהגים לשבר את כל העצמות קודם המליחה, ואין מניחין עצם שלם. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפד]

יביש נוהגים לכתחלה שלא למלוח עצמות עם בשר, אלא מולחין את הבשר לבדו והעצמות לבדן. אך מנהגינו שלא להקפיד בזה. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפד]

יגיש אומרים שאם הוציאו את המוח מהעצם, ואחר כך חזרו והניחוהו בתוכו ומלחו את העצם, אין המליחה מועילה להוציא את הדם מהמוח, אחר שהוציא את המוח מהעצם. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפו]

ידיש אומרים שעצמות שאין בהם מוח כלל, אינם צריכים מליחה כלל, ולכן אם נפל עצם שאין בו מוח לתבשיל, אין צריך לשער ששים כנגדו, כיון שאין בו דם כלל. ויש אומרים שאין עצם שאין בו מעט דם, ולכן כל העצמות צריכים מליחה. [או"ה א' עמוד תפו]

טוהטלפיים [פרסה] הם חלולים מבפנים ואין הבשר דבוק בכולם, ולכן צריך לחתוך מעט למטה ולמלוח. ויניח מקום החתך למטה כדי שהדם יזוב, ויכול למלוח גם מבחוץ על השיער. ויזהר שיהיה בחיתוך זה נקב ממש. וטוב שיהיה גדול כל כך שיראה ממנו הבשר. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפז]

טזאם שכח ולא חתך את הטלפיים קודם המליחה, לכתחלה יחתכם וימלחם שנית. ואם כבר בישלם, בדיעבד מותר. והאשכנזים אוסרים מה שבתוך הטלפיים אם נמלחו בלי חיתוך ונתבשלו. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפח]

יזנוהגים לחתוך את ראשי הצפורניים ברגלי העוף קודם המליחה, ואם לא חתך ובישל את העוף, יש להתירו. ומנהג בגדאד להסיר את כל הארכובה התחתונה עד צומת הגידין, ונהגו כך מפני שהתרנגולים שם אינם חשובים כל כך. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפח]

יחאם קציצת הצפורניים גורמת להפסד מרובה, כגון במשחטות שקציצת כל הצפורניים גורמת לעיכוב ההכשרה בכמויות גדולות ולהפסד מרובה, יש להקל להם שלא לקצוץ את כל הצפורניים. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפח]

יטנהגו לקצץ את כנף העוף קודם המליחה. וגם בזה אפשר להקל במקום שהדבר גורם להפסד מרובה. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפט]

כאם רוצה לצלות חתיכות בשר שיש בהם חוטין מלאים דם, אינו צריך לקרוע החוטין. והמחמיר לקרוע החוטין גם לצלייה, תבוא עליו ברכה. [איסור והיתר כרך א' עמוד תפט]

כאבבשר הלחי יש חוטים של דם, ומליחה רגילה אינה מספיקה להוציא את הדם מחוטים אלו, ולכן יש לחותכם לפני המליחה כדי שהדם שבתוכם יוכל לצאת. אולם כשמפרידים את בשר הלחי מן הראש וחותכים אותו, ממילא נחתכים חוטי הדם, ואז אין צורך לחזור ולחותכם. [ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תפט]

כבביד הבהמה ובכתף ובחזה, יש חוטים של דם, ולכן יש לחותכם לפני המליחה, כדי שהדם הכנוס בחוטים יוכל לצאת. אולם כשמפרידים את יד הבהמה מן הכתף, וחותכים את הבשר לכמה נתחים, ממילא נחתכים גם חוטי הדם ואין צורך לחזור ולחותכם. ובבהמה גסה מקפידים לחתוך חוטי הכתף מפני הדם שנקרש שם. [איסור והיתר א' עמוד תצ]

הורדת הספר (PDF)

מתוך ילקוט יוסף, מאת הרב יצחק יוסף. הטקסט מאתר ילקוט יוסף חינם – האתר להפצת יהדות (yalkut.info). זכויות היוצרים על הטקסט שמורות לבעליהן; לשימוש לימודי בלבד.