אוְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדַם אֵלָיו מְנִיעַת הַמַּעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (שמות כז:כ) שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא מִצְוַת הַדִּבּוּר לָעוֹשִׂים, לָזֶה וְזֶה הַדָּבָר זֶה יָצָא מֵהַכְּלָל הַמֻּשְׁלָל וְיֵשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו שִׁבְעָה יָמִים, וְאָמְרוֹ וְזֶה לְצַד שֶׁקָּדַם וְצִוָּה שֶׁיַּלְבִּישֶׁנּוּ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, וְגָמַר אוֹמֶר וְזֶה גַּם כֵּן תַּעֲשֶׂה. וְאִם לֹא אָמַר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֶלָּא ״לְקַח פַּר״ וְגוֹ׳, יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר כִּי יְצַוֶּה לְאַהֲרֹן אוֹ לְבָנָיו לַעֲשׂוֹת, לָזֶה אָמַר ״אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה״ כִּי הוּא הָעוֹשֶׂה. וְלֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר לְהַקְרִיב אֶלָּא קָרְבַּן שָׁעָה שֶׁהֵם קָרְבְּנוֹת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁל אַהֲרֹן וּבָנָיו, אֲבָל קָרְבָּן שֶׁהוּא קָבוּעַ לְדוֹרוֹת שֶׁהֵם הַתְּמִידִים שֶׁל כֶּבֶשׂ אֶחָד בַּבֹּקֶר וְכֶבֶשׂ אֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם – לֹא, לָזֶה חָזַר וְאָמַר וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְגוֹ׳ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד. וְשֶׁלֹּא יָבִין כִּי הֻתַּר בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת תָּמִיד, לָזֶה אָמַר ״וְזֶה״, לוֹמַר אֵין לוֹ לְהַקְרִיב אֶלָּא שִׁבְעָה יָמִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.
וְאָמְרוֹ הַדָּבָר תִּתְבָּאֵר לְמַאן דְּאָמַר בְּיוֹמָא (יומא ד,א) מִלּוּאִים כָּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב, לָזֶה אָמַר וְזֶה הַדָּבָר כָּל הַדָּבָר הָאָמוּר כָּאן לְעִכּוּב, וּלְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת אֵין מְעַכֵּב בַּמִּלּוּאִים, אָמְרוֹ הַדָּבָר לוֹמַר וְלֹא כָּל דָּבָר מְעַכֵּב.
לְקַח פַּר וְגוֹ׳. אוּלַי כִּי רְשׁוּת נְתוּנָה לְהָבִיא אוֹ מִשֶּׁל אַהֲרֹן וּבָנָיו אוֹ מִשֶּׁל מֹשֶׁה, וְאֵין עִכּוּבָה בַּדָּבָר.
זוְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ. פֵּרוּשׁ, צָרִיךְ יְצִיקָה עַל רֹאשׁוֹ וְצָרִיךְ מְשִׁיחָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּכְמוֹ כֵן לְבָנָיו, כִּי הַכָּתוּב הִשְׁוָה אוֹתָם יַחַד, דִּכְתִיב ״וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם״ (שמות כח:מא), וּכְמוֹ כֵן בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי (שמות מ:טו) כָּתוּב ״וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם״, וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשת צו).
טוּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו. פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּמְשַׁח אַהֲרֹן וּבָנָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות כח:מא) ״וּמָשַׁחְתָּ אוֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם״, וְכָאן לֹא הִזְכִּיר הַמְּשִׁיחָה וּרְמָזָהּ בְּאָמְרוֹ ״וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם״.
יוְסָמַךְ וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר ״וְסָמְכוּ״, שֶׁאַהֲרֹן יִסְמֹךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ יִסְמְכוּ בָּנָיו. שׁוּב בָּא בְּיָדִי תּוֹסֶפְתָּא בְּפֶרֶק י׳ דִּמְנָחוֹת וְזֶה לְשׁוֹנָם: חֲמִשָּׁה שֶׁהֵבִיאוּ זֶבַח אֶחָד, כֻּלָּן סוֹמְכִין עָלָיו, לֹא כֻּלָּן כְּאֶחָד אֶלָּא כָּל אֶחָד סוֹמֵךְ וּמִסְתַּלֵּק, עַד כָּאן, וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ג׳ מֵהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. וּכְפִי זֶה אָמַר הַכָּתוּב וְסָמַךְ לוֹמַר שֶׁיִּסְמְכוּ אֶחָד אֶחָד וְלֹא יַחַד. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמַּעֲשֶׂה בְּפָרָשַׁת צַו (ויקרא ח:יח). וְאוּלַי כִּי מֵאֶחָד הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי לְצַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַחֵטְא שֶׁעָלָיו בָּא הַקָּרְבָּן, כִּי הוּא עָשָׂה הָעֵגֶל וְלֹא בָּנָיו, לָזֶה פֵּרְטוֹ לְהַקְדִּימוֹ לִרְמֹז עַל הַדָּבָר, וְאֵין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ לְכָל זֶבַח, לָזֶה כָּפַל וְאָמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים וְסָמַךְ לְשׁוֹן יָחִיד, וּמֵעַתָּה יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לָמָּה בְּפָרָשַׁת צַו בְּהוֹדָעַת הַמַּעֲשֶׂה לֹא אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד אֶלָּא בָּרִאשׁוֹן, כִּי יַסְפִּיק לַלִּמּוּד שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לוֹ, כִּי לֹא הֻכְפַּל בַּמִּצְוָה אֶלָּא לְהָסִיר הַטָּעוּת, וְהָבֵן:
כזמֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר, וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאכַל מִכָּל חָזֶה וְשׁוֹק הַנִּתָּנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו זוּלַת אֵלּוּ.
לגוְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהֵם בְּעָלָיו וְלֹא לְצַד שֶׁהֵם כֹּהֲנִים, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם, כִּי אֲכִילַת שְׁלָמִים לַבְּעָלִים תַּפְעִיל הַכַּפָּרָה, וַאֲפִלּוּ לְמֹשֶׁה אֲסוּרִים הֲגַם שֶׁאוֹכֵל הֶחָזֶה שֶׁאָסוּר לְאַהֲרֹן.
לדכִּי קֹדֶשׁ הוּא. פֵּרוּשׁ, וְלָזֶה יִשָּׂרֵף.
לטאֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְגוֹ׳. אָמַר אֶת הַכֶּבֶשׂ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִסְתַּפֵּק שֶׁהוּא זוּלַת שְׁנֵי כְּבָשִׂים הָאֲמוּרִים בְּסָמוּךְ, לָזֶה אָמַר אֶת הַכֶּבֶשׂ פֵּרוּשׁ אֶחָד מֵהַמֻּזְכָּרִים. וְאָמְרוֹ הָאֶחָד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם אֶלָּא כֶּבֶשׂ אֶחָד בַּנִּמְצָא – יַקְרִיבוּהוּ בַּבֹּקֶר, וְאֵין כֶּבֶשׂ שֵׁנִי שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְעַכֵּב. וְהִנֵּה אָמְרוֹ הָאֶחָד פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ אֶחָד וְאֵין לוֹ שֵׁנִי, וַאֲפִלּוּ בַּחִנּוּךְ שֶׁמְּעַכֵּב רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי כְּאָמְרָם בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת (מנחות פד,ד), אֵין שֵׁנִי מְעַכֵּב לָרִאשׁוֹן.
מגוְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב מַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ בְּאָמְרוֹ וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיֵרָאֶה כִּי בָא לָתֵת טַעַם לְמַה שֶׁאוֹמֵר בִּגְמַר דְּבָרָיו וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קטו:) שֶׁכָּאן נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י:ג), לָזֶה הִקְדִּים לוֹמַר וְנוֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁאֲנִי מְזַמֵּן שְׁכִינָתִי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חוֹשְׁשַׁנִי לָהֶם מִפִּרְצַת גָּדֵר וּמִעוּט כָּבוֹד מֵהֶם, לָזֶה צָרִיךְ לְקַדְּשׁוֹ בִּקְרוֹבַי כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִמִּקְדָּשִׁי. וְרָמַז לוֹ שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ עֲשׂוֹת דָּבָר אֶלָּא לְצַד יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לְצִדּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְאִיּוּם זֶה.
מואֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם. טַעַם שֶׁכָּפַל לוֹמַר כֵּן פַּעַם שְׁנִיָּה, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ הוּא ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְלוֹ אֲנָחְנוּ. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ בִּידִיעָתָם וּבְהַכָּרָתָם הַדָּבָר, כְּאָמְרוֹ בַּתְּחִלָּה ״וְיָדְעוּ״ וְגוֹ׳, בָּזֶה יִהְיוּ רְאוּיִים לִקְרֹא שְׁמִי עֲלֵיהֶם לוֹמַר ה׳ אֱלֹהֵיהֶם, אֲבָל זוּלַת זֶה יִפְרְקוּ עֹל וְיִהְיוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְּמָקוֹם אַחֵר: