באִם בִּן הַכּוֹת וְגוֹ׳. אָמַר בִּן בְּחִירִיק, רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ לָדַעַת אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל הָאַרְבָּעִים, אֲבָל אִם אֲמָדוּהוּ לְפָחוֹת מִכֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא לְפִי מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ (מכות כב:).
הלֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת וְגוֹ׳. אַזְהָרָה לָהּ וּלְבָאֶיהָ, וְחַיֶּבֶת מַלְקוּת הִיא וְהַבָּא עָלֶיהָ, וְאָמְרוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ רָמַז שֶׁאֵין חִיּוּב עַל הַיָּבָם אֶלָּא בִּיאָה אַחַת, וּכְמַאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי (שבת קיח:) חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בָּעַלְתִּי וְחָמֵשׁ נְטִיעוֹת נָטַעְתִּי, וְאָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי (יבמות פ״א ה״א) שֶׁנָּפְלוּ לוֹ חָמֵשׁ יְבָמוֹת מֵחֲמִשָּׁה אַחִים וְנִזְקַק פַּעַם אַחַת לְכָל אַחַת. וְאָמְרוֹ וּלְקָחָהּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאוֹסְרָהּ עָלָיו מִכָּאן וְאֵילָךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה״, שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ אִם יִרְצֶה לְקַיְּמָהּ עוֹלָמִית. וְאָמְרוֹ וְיִבְּמָהּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים אֶלָּא רְשׁוּת, לְפִי שֶׁאֲסָרָהּ הַכָּתוּב לָעוֹלָם הִתִּירָה לַיָּבָם, אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא חִיַּבְתּוֹ בַּדָּבָר, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְיִבְּמָהּ״.
טוְעָנְתָה וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן עֲנִיָּה, פֵּרוּשׁ, תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵי הַיָּבָם שֶׁאָמַר ״לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ״, תַּעֲנֶה הִיא וְתֹאמַר ״כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ״ וְגוֹ׳:
יאלְהַצִּיל וְגוֹ׳ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב ״וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְגוֹ׳ לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ״, הֵעִיר בָּזֶה שֶׁאִם לֹא הָיָה לָהּ מְצִיאוּת לְהַצִּיל בַּעְלָהּ מִיַּד מַכֵּהוּ אֶלָּא עַל יְדֵי זֶה, לְפִי שֶׁאֵין כֹּחַ בָּהּ לְהַצִּיל אֶלָּא בְּדֶרֶךְ זֶה – פְּטוּרָה. וְדַוְקָא שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ מַכֵּהוּ מַכַּת נֶפֶשׁ, לָזֶה הִקְדִּים מַאֲמַר ״לְהַצִּיל״ קוֹדֶם מַאֲמַר ״וְשָׁלְחָה״, לוֹמַר שֶׁאִם יָדַעְנוּ שֶׁלֹּא שָׁלְחָה אֶלָּא לְהַצִּיל – פְּטוּרָה.
טזכָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עוֹשֵׂה עָוֶל. פֵּרוּשׁ ״כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה״ – אֶבֶן וָאֶבֶן, אֵיפָה וְאֵיפָה, ״כֹּל עוֹשֵׂה עָוֶל״ הַדּוֹמֶה לְאֵלֶּה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא עַל שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא עַל דּוֹמֵיהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כֹּל״ וְגוֹ׳:
יזזָכוֹר וְגוֹ׳. שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁיָּצָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא קְדִימוּת יְדִיעָתָם מִמֶּנּוּ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, וְהוּא קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ.
יחאֲשֶׁר קָרְךָ. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ג.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֶעָנָן הָיָה מְכַסֶּה עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה מְקוֹמָם יָדוּעַ לָעוֹלָם, אֶלָּא כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וּבָא הַכְּנַעֲנִי וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל. וְאִם כֵּן תִּקְשֶׁה מִנַּיִן יָדַע עֲמָלֵק מְקוֹם חֲנִיַּת יִשְׂרָאֵל לָבֹא אֶצְלָם לְהִלָּחֵם עִמָּם? לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר קָרְךָ, פֵּרוּשׁ יִקֶר מִקְרֵהוּ וְיָדַע מַחֲנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ. וְאָמְרוֹ וַיְזַנֵּב בְּךָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לֹא שֶׁהֶעָנָן הִנִּיחוֹ לִכָּנֵס לִפְנִים לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּאוֹתָן שֶׁהָיָה הֶעָנָן פּוֹלְטָן, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְזַנֵּב בְּךָ״ אוֹתָם הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ.
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְגוֹ׳. עָיֵף עֲדַיִן מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, וְיָגֵעַ מִטּוֹרַח הַדֶּרֶךְ.
וְאָמְרוֹ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים, פֵּרוּשׁ, וּבָזֶה בָּא הַמּוֹרֶךְ בִּלְבָבְךָ יוֹתֵר מִמִּפְעַל עֲיֵפוּת וִיגִיעוּת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה לג,יד) ״פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים״, אֲבָל אִם הָיוּ צַדִּיקִים לֹא יִפְחֲדוּ וְלֹא יִירְאוּ בְּמִלְחַמְתּוֹ. וְהֵעִיר הַכָּתוּב בַּטְּעָמִים שֶׁמַּשְׂנִיאִים אוֹתוֹ בְּלִבֵּנוּ, כִּי הֵצַר לְיִשְׂרָאֵל צָרָה גְּדוֹלָה, שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר בְּלֹא יְדִיעָה, כְּמוֹ שֶׁרָמַז גַּם כֵּן בְּמַאֲמַר ״קָרְךָ״, וְהֵם יְגֵעִים וַעֲיֵפִים, וְדָבָר הַמַּעֲמִיד הַכֹּחַ בַּיְּכֹלֶת הַנֶּעְלָם אֵין עִמָּם, מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֵּן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁלֹּא יִיעָפוּ וְלֹא יִיגָעוּ בַּמִּלְחָמוֹת, עוֹד לָהֶם כֻּלָּם צַדִּיקִים יִרְאֵי אֱלֹהִים נְמוּכֵי לֵב.
חסלת פרשת כי תצא