אבָּנִים אַתֶּם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה טַעַם סָמַךְ מַאֲמַר בָּנִים אַתֶּם לְמַאֲמַר ״תִּתְגּוֹדְדוּ״? נִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁבְּמִיתַת אִישׁ אֵין אֲבֵדָה לַמֵּת, אֶלָּא הֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁשָּׁלַח בְּנוֹ לִסְחוֹרָה לְעִיר אַחֶרֶת, וּלְיָמִים שָׁלַח הָאָב אַחַר בְּנוֹ, וְאֵין הֶעְדֵּר הַבֵּן אֶלָּא מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ מִשָּׁם, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים יֶשְׁנוֹ, וְאַדְרַבָּה בַּטּוֹב לוֹ, שֶׁחָזַר הַבֵּן אֵצֶל אָבִיו שֶׁהוּא מְקוֹר הַחַיִּים. וְעַל זֶה אֵין לָנוּ לְהִתְגּוֹדֵד וְלָשִׂים קָרְחָה. מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ בָּנִים לַה׳, וְהוּא אָמְרוֹ אַתֶּם לִשְׁלוֹל שְׁאָר הָאֻמּוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם יִדְווּ הַדֹּוִים בְּיוֹם מִיתָתָם, שֶׁהֵם מֵתִים מִיתָה שֶׁאֵינָם עוֹד בַּנִּמְצָא בֵּין הַחַיִּים.
יגוְהָרָאָה וְגוֹ׳ לְמִינָהּ. נִרְאֶה שֶׁכָּל מִין מֵהַעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (חולין סג.) שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים הַרְבֵּה וּמְשֻׁנִּים, אָמַר בָּהֶם הַכָּתוּב ״לְמִינֵהוּ״ ״לְמִינֵיהֶם״, וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מִינִים מוּעָטִים וְדוֹמִים קְצָת אֵינוֹ אוֹמֵר ״לְמִינוֹ״. וְהָרְאָיָה כִּי נֶשֶׁר לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״לְמִינוֹ״, וְאוֹמֵר בַּגְּמָרָא (חולין סא.) עַל עוֹף אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁהוּא נֶשֶׁר שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁהוּא מִין נֶשֶׁר, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לַנֶּשֶׁר מִינִים וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״לְמִינוֹ״.
כאלֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ כָל, לְמַאן דְּאָמַר אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר (חולין קיג:) יִרְצֶה לְרַבּוֹת כָּל הַמִּתְנַבֵּל בֵּין טְהוֹרִים בֵּין הַטְּמֵאִים בָּאָה עֲלֵיהֶם אַזְהָרַת ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה״, וּלְמַאן דְּאָמַר אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר אָמְרוֹ כָל מְרַבֶּה כָּל מִין טָהוֹר בֵּין בְּהֵמָה בֵּין חַיָּה בֵּין עוֹף, אֲבָל טְמֵאָה לֹא.
עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ כָל עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (מעילה ד,ג) וּפְסָקוֹ רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה וְכוּ׳, כֵּיצַד? הַלּוֹקֵחַ מִנִּבְלַת הַשּׁוֹר וְנִבְלַת הַצְּבִי וְנִבְלַת הַתַּרְנְגוֹל וְקִבֵּץ מִן הַכֹּל כַּזַּיִת בָּשָׂר וַאֲכָלוֹ – לוֹקֶה, עַד כָּאן. וְהוּא מַאֲמַר לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, פֵּרוּשׁ שֶׁמַּזְהִיר עַל שִׁעוּר אֲכִילָה שֶׁהוּא כַּזַּיִת הַבָּאָה מִכָּל דָּבָר הַמִּתְנַבֵּל, הֲגַם שֶׁאֵין הַזַּיִת בָּא אֶלָּא מִשְּׁלָשְׁתָּם יַחַד.
לַגֵּר אֲשֶׁר וְגוֹ׳. הִקְדִּים זִכְרוֹן הַגֵּר לְזִכְרוֹן הַנְּתִינָה, וּבְנָכְרִי הִקְדִּים זִכְרוֹן הַמְּכִירָה לְזִכְרוֹן הַנָּכְרִי. בְּמַסֶּכֶת חוּלִּין (חולין קיד:) הֵבִיאוּ בְּמַחְלֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר סוֹבֵר שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה לְהַתִּיר נְתִינָה לְגוֹי וּמְכִירָה לְגֵר, וְלָזֶה סָמַךְ נְתִינָה וּמְכִירָה יַחַד. וְרַבִּי יְהוּדָה סוֹבֵר הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן מִטַּעַם שֶׁאָמַר קְרָא ״אוֹ מָכֹר״ וְלֹא אָמַר ״וּמָכֹר״. וְרַבִּי מֵאִיר מְיַשֵּׁב תֵּבַת ״אוֹ״ לְהַקְדִּים נְתִינָה דְּגֵר לִמְכִירָה דְּגוֹי. וְצָרִיךְ לָדַעַת לִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה לָמָּה דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה. וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַחְלֹקֶת אַחֶרֶת שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ע״ז סז:) רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּדִין אִסּוּר פָּגוּם, רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, דְּתַנְיָא: ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳ – כָּל הָרְאוּיָה לְגֵר קְרוּיָה נְבֵלָה, שֶׁאֵין רְאוּיָה לְגֵר אֵינָהּ קְרוּיָה נְבֵלָה, עַד כָּאן. מַשְׁמַע שֶׁדְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא מִמַּה שֶׁבָּא הַכָּתוּב לוֹמַר לְתִתָּהּ לְגֵר, וְאִם אֵינָהּ רְאוּיָה אֵין אָדָם נוֹתֵן וּמוֹכֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּרְאוּיָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלָזֶה דּוֹרֵשׁ שֶׁאֵין קְרוּיָה נְבֵלָה אֶלָּא וְכוּ׳. וְאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ נִרְאִים, כִּי לְעוֹלָם כְּשֶׁאָסַר הַכָּתוּב הַנְּבֵלָה – כָּל נְבֵלָה בְּמַשְׁמַע, וּמַאֲמַר הַנְּתִינָה וְהַמְּכִירָה בָּא כְּשֶׁהֵם רְאוּיִים, וּמִי תָלָה זֶה בָּזֶה?
עַל כֵּן נִרְאֶה שֶׁדְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא מִמַּה שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּשִׁעוּר הַדִּבּוּר, וְכָתַב תֵּבַת ״לַגֵּר״ סָמוּךְ לְתֵבַת ״נְבֵלָה״, וְלֹא אָמַר כְּסֵדֶר שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״מָכֹר לְנָכְרִי״, וְהוּא גַּם כֵּן שִׁעוּר דִּבּוּר הָרָאוּי לְהַקְדִּים הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לְמִי. לָזֶה דָּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהָעִירְךָ בְּמִשְׁפָּט זֶה, לוֹמַר שֶׁאֵינָהּ נְבֵלָה אֶלָּא אִם הוּא רָאוּי לַגֵּר, אֲבָל אִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״תִּתְּנֶנָּה לַגֵּר״ אֵין מָקוֹם לִדְרָשָׁתוֹ.
וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ טַעַם שִׁנּוּי הַסֵּדֶר אַלִּבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, כִּי סוֹבֵר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאֵין אִסּוּר פָּגוּם, וּלְטַעַם זֶה שִׁנָּה הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר תֵּבַת ״נְבֵלָה״ לְתֵבַת ״הַגֵּר״, וְשִׁנָּה מִסֵּדֶר הַסָּמוּךְ לוֹ לְהָעִירְךָ עַל דְּרָשָׁה זוֹ. וְלָזֶה לְרַבִּי מֵאִיר שֶׁדּוֹרֵשׁ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר נְתִינָה לְגוֹי וּמְכִירָה לְגֵר, אֵין לוֹ מָקוֹם לִדְרוֹשׁ ״נְבֵלָה הָרְאוּיָה לְגֵר״ וְכוּ׳, וְאָסַר אֲפִלּוּ אֵינָהּ רְאוּיָה לְגֵר, וְנִתְיַשְּׁבוּ עַל בּוּרְיָן.
אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי שָׁם בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (סח.) שֶׁהִקְשָׁה הַשַּׁ״ס כְּשֶׁאָמַר נְבֵלָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַגֵּר אֵינָהּ נְבֵלָה, הִקְשָׁה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְרַבִּי מֵאִיר, הַהוּא לְמַעוּטֵי סְרוּחָה מֵעִיקָרָא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, סְרוּחָה מֵעִיקָרָא לֹא אִיצְטְרִיךְ קְרָא״, עַד כָּאן. וּלְפִי דְּבָרֵינוּ מַה מַקְשֶׁה הַשַּׁ״ס לְרַבִּי מֵאִיר, וַהֲלֹא לִסְבָרַת רַבִּי מֵאִיר אֵין מָקוֹם לִדְרוֹשׁ דְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ? וְאוּלַי כִּי לְרַוְחָא דְּמִלְּתָא אָמַר כֵּן בַּגְּמָרָא, אֲפִלּוּ אִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁיִּסְבּוֹר דְּרָשַׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן יָכוֹל לְהַעְמִידָהּ בִּסְרוּחָה מֵעִיקָרָא, אֲבָל אַחַר הָאֱמֶת אֵין קֻשְׁיָא לְרַבִּי מֵאִיר וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וּלְפִי זֶה אַחַר הָאֱמֶת גַּם רַבִּי מֵאִיר יִסְבּוֹר (כרבי שמעון) בִּסְרוּחָה מֵעִיקָרָא דְּעַפְרָא בְּעָלְמָא כִּסְבָרַת רַשְׁבִּ״י וְאֵינוֹ צָרִיךְ קְרָא.