חוְאִם יַרְחִיב וְגוֹ׳ לַאֲבֹתֶיךָ. פֵּרוּשׁ עַצְמָן, כִּי הֵם יִנְחֲלוּ הָאָרֶץ לֶעָתִיד לָבֹא, וְאָמַר זֶה יוּשַּׂג לָהֶם אִם יִשְׁמְרוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְיַעֲשׂוּהָ, וְתִהְיֶה הַשְּׁמִירָה וְהָעֲשִׂיָּה מֵאַהֲבַת ה׳ וְלֹא מִיִּרְאָה. הַדּוֹר הַהוּא אֲשֶׁר יַעֲמֹד בָּזֶה, בְּיָמָיו יָקִים ה׳ דְּבָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת כָּל הָעֲשָׂרָה עֲמָמִין וְיַעֲמִיד בְּיַד יִשְׂרָאֵל כָּל הַטּוֹב שֶׁהִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת לָאָבוֹת בְּיוֹם עָמְדָם בַּתְּחִיָּה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צט:) הֵעִירוּ שֶׁגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה תְּלוּיָה בַּעֲבוֹדַת ה׳ מֵאַהֲבָה דַּוְקָא.
יאוְכִי יִהְיֶה אִישׁ שׂוֹנֵא וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ רוֹמֶזֶת מַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא מַכּוֹת דַּף י״ב: שָׁלֹשׁ טָעֻיּוֹת עָתִיד שָׂרוֹ שֶׁל אֱדוֹם לִטְעוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא שֶׁעָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת הַהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג וְהוּא מֵזִיד. וְיָדוּעַ כִּי שָׂרוֹ שֶׁל אֱדוֹם הוּא ס״מ הוּא שָׂטָן (בבא בתרא טז.) הוּא יֵצֶר הָרָע, וְעָלָיו הֵעִיד הַכָּתוּב כָּאן. וְאָמַר כִּי יִהְיֶה אִישׁ שׂוֹנֵא כִּי אֵין שׂוֹנֵא לָאָדָם כְּיִצְרוֹ הָרָע וְהוּא מְקוֹר הַשִּׂנְאָה. לְרֵעֵהוּ כִּי הוּא מַרְאֶה רֵעוּת לַכֹּל כִּי לְטוֹבָתָם מְיַעֲצָם, וְהוּא שׂוֹנֵא לוֹ וּמְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה וְרֵעוּת. וְאָרַב שֶׁאוֹרֵב לוֹ לְהַחְטִיאוֹ, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת שֶׁעֲבֵרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא כִּשְׁגָגָה, וּבָזֶה מוֹצֵא שַׁעַר הַצַּר לִכָּנֵס לַנֶּפֶשׁ, גַּם מַקְדִּים לְהָאָדָם, כְּאָמְרוֹ (בראשית ד:ז) ״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״ קוֹדֶם בֹּא הַמְּנַגְּדוֹ בָּאָדָם, גַּם מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים עַל מַעֲשֵׂה הָרַע וְיֹאמַר לָרַע טוֹב, וְאֵין לְךָ אוֹרֵב גָּדוֹל מִזֶּה, וּבָזֶה מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ וְקָם עָלָיו, מַה שֶׁאֵין כֵּן קוֹדֶם לָכֵן שֶׁהָיָה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הֵלֶךְ בְּתוֹךְ הָאָדָם (סוכה נב:) וְעַל יְדֵי הַחֵטְא יִתְגַּבֵּר וְיָקוּם עָלָיו.
וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ. כָּאן הֵעִיר שֶׁהוּא מְדַבֵּר עַל ס״מ, וְלָזֶה אָמַר ״וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ״, פֵּרוּשׁ שֶׁחוֹבֵל בְּנַפְשׁוֹ, כִּי עַל יְדֵי הַחֵטְא תָּמוּת הַנֶּפֶשׁ. וְנָס אֶל אַחַת – פֵּרוּשׁ אִם יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל לְבַצֵּר עַצְמָהּ שֶׁהִיא מֵעָרֵי הַמִּקְלָט – וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ – הֵם בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה שֶׁהִיא עִיר שֶׁל הַשַּׂר שֶׁל אֱדוֹם, וְלָקְחוּ אוֹתוֹ – וְעַל פִּי הַמִּשְׁפָּט יִתְּנוּהוּ בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, הוּא אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
וְאָמְרוֹ וָמֵת – כָּאן רָמַז סוֹד אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח:) מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בָּהֶם וּשְׂרָפָם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וָמֵת – פֵּרוּשׁ בִּנְגִיעַת יַד ה׳ בּוֹ בָּזֶה הוּא מֵת מֵעַצְמוֹ. וּלְפִי שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הֲרִיגַת ס״מ תִּהְיֶה גַּם כֵּן עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיָּדָם תִּהְיֶה בּוֹ לַהֲמִיתוֹ עִם ה׳ בָּרוּךְ הוּא, לָזֶה אָמַר לֹא תָחוֹס עָלָיו, וַהֲגַם שֶׁהַצַּדִּיקִים הִרְוִיחוּ בְּאֶמְצָעוּתוֹ, יֵשׁ לָהֶם לְהַבִּיט אֶל דָּם נָקִי כַּמָּה דָּמִים רַבִּים שֶׁשָּׁפַךְ בְּאָרְבוֹ, וְאָז וְטוֹב לָךְ תִּהְיֶה נֶחְלֶטֶת בְּחִינַת הַטּוֹב לָךְ, כִּי בְּהִבָּטֵל רוּחַ הַטֻּמְאָה תִּהְיֶה נִשְׁלֶמֶת בְּחִינַת הַטּוֹב בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁהֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
יטוַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מכות ה.) מִכָּאן: הָרְגוּ אֵין נֶהֱרָגִים, ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ וְלֹא כַּאֲשֶׁר עָשָׂה. וְקָשֶׁה, דִּלְמָא אָמַר הַכָּתוּב ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ לְהִתְחַיֵּב אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה, אֶלָּא מֵעֵת אֲשֶׁר עָנָה סָרָה וְזָמַם לַעֲשׂוֹת רָעָה לְאָחִיו נִתְחַיֵּב, וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֶׂה עַל יָדוֹ וְנֶהֱרַג יֵשׁ כָּאן זָמַם וְעָשָׂה, וְקוֹרֵא אֲנִי בּוֹ גַּם כֵּן זָמַם וְנוֹסַף שֶׁעָשָׂה, וְאֵין כָּאן טַעֲנַת אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין?
אָכֵן עִקַּר הַדְּרָשָׁה הִיא מִמַּה שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״כַּאֲשֶׁר עָנָה עַל אָחִיו״, וְחוֹזֵר לְמַה שֶׁאָמַר ״שֶׁקֶר עָנָה בְּאָחִיו״ – יַעֲשׂוּ לוֹ כַּאֲשֶׁר עָנָה. וּבְמַאֲמָר זֶה יֶשְׁנוֹ לְחִיּוּב בֵּין נֶהֱרַג בֵּין לֹא נֶהֱרַג, שְׁנֵיהֶם נִכְלָלִים בְּמַשְׁמָעוּת אֲשֶׁר עָנָה. וּמַה שֶׁלֹּא אָמַר לָשׁוֹן הַכּוֹלֵל וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ לָשׁוֹן זֶה ״אֲשֶׁר זָמַם״ – לְדִיּוּק בָּא, לוֹמַר דַּוְקָא זָמַם וְלֹא עָשָׂה כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְזֶה לְשׁוֹנָם בַּבָּרַיְתָא (מכות ה:): אָמַר לוֹ אָבִיו, ״לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא?״ אָמַר לוֹ, ״לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ וְכוּ׳. אֵין לְהַקְשׁוֹת מִזֶּה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי בְּלֹא טַעַם ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ הָיָה הַקַּל וָחוֹמֶר מַכְרִיחַ לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב לְפָטְרָן אִם הָרְגוּ, שֶׁהֲרֵי קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים וְאֵין כֹּחַ בַּדִּיּוּק לִדְחוֹת הַקַּל וָחוֹמֶר, וּלְאוֹקְמֵי קְרָא שֶׁלֹּא בְּדִיּוּק, אִם לֹא מִטַּעַם שֶׁדָּחָה רַבִּי ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״.