זוּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ. אָמַר לְשׁוֹן בִּשּׁוּל, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּמִצְוַת הַפֶּסַח (שמות יב:ט) ״אַל תֹּאכְלוּ וְגוֹ׳ וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל״. אוּלַי שֶׁחוֹזֵר לִזְבִיחַת הַבָּקָר לִשְׁלָמִים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לְמַעְלָה ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח צֹאן וּבָקָר״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ע:) צֹאן לְפֶסַח וּבָקָר לִשְׁלָמִים. וּבְחִבּוּרִי פְּרִי תֹּאַר עַל יוֹרֶה דֵעָה הֶאֱרַכְתִּי בְּדָבָר זֶה בִּתְחִלַּת סִימָן פ״ז.
טתָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״תִּסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת״? וְאוּלַי כִּי בָּא לוֹמַר לָהֶם: אִם לֹא הָיָה קָמָה לְהָחֵל בָּהּ חֶרְמֵשׁ וּבָא מִן הָעֲלִיָּה (מנחות פג:), אַף עַל פִּי כֵן תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְזֶה לְמַאן דְּאָמַר (רוב פוסקים) סְפִירַת הָעוֹמֶר בַּזְּמַן הַזֶּה מִדְּרַבָּנָן. אֲבָל לְמַאן דְּאָמַר (רמב״ם) דְּאוֹרַיְתָא, כָּפַל הַכָּתוּב לַזְּמַן הַזֶּה.
חסלת פרשת ראה
יחשׁוֹפְטִים וְגוֹ׳. סָמַךְ מִצְוָה זוֹ לְמִצְוַת ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים״ וְגוֹ׳ שֶׁלְּפָנֶיהָ, לְהָעִיר שֶׁהֲגַם שֶׁמְּצַוְּךָ לַעֲלוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה׳ וְשָׁם הִיא עוֹמֶדֶת סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה קְבוּעָה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים וְכוּ׳, וְלֹא יִסְמְכוּ עַל בֵּית דִּין שֶׁלִּפְנֵי ה׳ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית לְבַד. וְהַטַּעַם כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּעַנֶּה הַדִּין עַד עֲלוֹת אֶל הַמָּקוֹם.
וְטַעַם הַשּׁוֹטְרִים, אָמְרוּ בַּפְּסִיקְתָּא: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, אִם יֵשׁ שׁוֹטְרִים – יֵשׁ שׁוֹפְטִים, אִם אֵין שׁוֹטְרִים – אֵין שׁוֹפְטִים, עַד כָּאן. הַדְּבָרִים מוֹכִיחִים שֶׁאִם אֵין שׁוֹטְרִים אֵין חִיּוּב מִצְוַת שׁוֹפְטִים, וּמֵעַתָּה כָּל שֶׁיּוֹדְעִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהָעָם אֵינָם נִשְׁמָעִים לַשּׁוֹפְטִים וְהַשּׁוֹפְטִים אֵינָם יְכוֹלִים לְכוּפָם – אֵין חִיּוּב בְּמִנּוּי הַשּׁוֹפְטִים, וְכָל שֶׁהָעָם נִשְׁמָעִים לְדַיָּנֵיהֶם בְּלֹא שׁוֹטְרִים חַיָּבִין לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים, וְקוֹרְאִים אָנוּ בְּשׁוֹפֵט זֶה שׁוֹפֵט וְשׁוֹטֵר.
תִּתֶּן לְךָ. פֵּרוּשׁ, שֶׁהַמְּמַנִּים עַצְמָן לֹא יֹאמְרוּ בְּדַעְתָּן שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט עֲלֵיהֶם מַקֵּל מַרְדּוּתוֹ שֶׁל שׁוֹפֵט וְשׁוֹטֵר כֵּיוָן שֶׁהֵם הַמְּמַנִּים אוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁיְּמַנּוּם לִשְׁפּוֹט וְלִרְדּוֹת אוֹתָם, וְהוּא אָמְרוֹ תִּתֶּן לְךָ פֵּרוּשׁ עָלֶיךָ.
בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. טַעַם אָמְרוֹ בְּכָל, שֶׁצָּרִיךְ לְמַנּוֹת בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבַבָּרַיְתָא (ילקוט שמעוני) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ – בָּא הַכָּתוּב לְהַקִּישׁ סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה לְסַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה, מַה גְּדוֹלָה דָּנָה וְהוֹרֶגֶת אַף קְטַנָּה דָּנָה וְהוֹרֶגֶת, עַד כָּאן. וְנִרְאֶה שֶׁדְּרָשָׁתָם הִיא מִתֵּבַת ״בְּכָל״, שֶׁכָּלַל הַכָּתוּב כָּל הַסַּנְהֶדְרִין יַחַד לוֹמַר שֶׁשָּׁוִים בְּכֹחַ אֶחָד.
וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות ז.) שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁאֵין חִיּוּב הָאָמוּר בָּעִנְיָן אֶלָּא בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לְךָ וְלֹא בְּחוּץ לָאָרֶץ:
וְאָמְרוֹ לִשְׁבָטֶיךָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) פֵּרְשׁוּהוּ שֶׁמּוּסָב לְמַעְלָה, וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא כְּתָבוֹ בִּמְקוֹמוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״תִּתֶּן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיכָהּ לְמַאֲמַר ״וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק״ לְהָעִיר כִּי הוּא זֶה טַעַם שֶׁמְּצַוֶּה לָתֵת שׁוֹפְטִים בְּכָל עִיר, וּבְעִיר שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי שְׁבָטִים שְׁנֵי שׁוֹפְטִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁפְּטוּ מִשְׁפַּט צֶדֶק. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֶת הָעָם, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם וְיִהְיוּ נִדּוֹנִים זֶה אֶת זֶה בְּהַשְׁוָאָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֵׁבֶט נִדּוֹן לִפְנֵי בֵּית דִּינוֹ. וּבָזֶה אָנוּ מַרְוִיחִים יִשּׁוּב מַאֲמַר וְשָׁפְטוּ, שֶׁאִם בָּא לְהַזְהִיר לַדַּיָּנִים הָיָה לוֹ לְדַבֵּר נוֹכֵחַ כַּסֵּדֶר שֶׁדִּבֵּר בְּסָמוּךְ ״לֹא תַטֶּה לֹא תַכִּיר״ וְגוֹ׳. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא אַזְהָרָה לַמְּמַנִּים לְמַנּוֹת צַדִּיקִים, וְלִדְבָרָיו הָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״שׁוֹפְטִים שֶׁשּׁוֹפְטִים בְּצֶדֶק וְגוֹ׳ תִּתֶּן לְךָ״ וְגוֹ׳, וּלְדַרְכֵּנוּ יָבֹא עַל נָכוֹן.
וְרָאִיתִי לָרַמְבַּ״ם זַ״ל (הלכות סנהדרין פרק א) שֶׁהִשְׁמִיט דִּין זֶה שֶׁצָּרִיךְ לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וְלֹא כָּתַב אֶלָּא שֶׁלְּכָל עִיר וָעִיר. וְאוּלַי שֶׁסּוֹבֵר הָרַמְבַּ״ם שֶׁכַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל שֶׁדָּרְשׁוּ ״לִשְׁבָטֶיךָ״ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין לְכָל שֵׁבֶט, הוּא קוֹדֶם שֶׁדָּרְשׁוּ שֶׁצָּרִיךְ בְּכָל עִיר, אֲבָל אַחַר שֶׁצָּרִיךְ לְכָל עִיר אֵין עוֹד צֹרֶךְ לִמְנוֹת לְכָל שֵׁבֶט. וְזֶה לְשׁוֹן הַבָּרַיְתָא בְּסַנְהֶדְרִין (דף טז ע״ב): תָּנוּ רַבָּנָן, מִנַּיִן שֶׁמַּעֲמִידִין שׁוֹפְטִים לְיִשְׂרָאֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שֹׁפְטִים תִּתֶּן״ וְגוֹ׳, לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שֹׁפְטִים לִשְׁבָטֶיךָ״, לְכָל עִיר וָעִיר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״שֹׁפְטִים לִשְׁעָרֶיךָ״ עַד כָּאן. וְקָשֶׁה לָמָּה דָּרַשׁ הַתַּנָּא תֵּבַת ״לִשְׁבָטֶיךָ״ שֶׁהוּא בְּסוֹף פָּסוּק קוֹדֶם תֵּבַת ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ שֶׁקְּדוּמָה לָהּ, שֶׁמִּן הָרָאוּי הָיָה לַתַּנָּא לְהַקְדִּים דְּרָשַׁת ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״? אֶלָּא הֲרֵי זֶה מַגִּיד שֶׁלֹּא בָּא חִיּוּב ״לִשְׁבָטֶיךָ״ אֶלָּא קוֹדֶם חִיּוּב כָּל שְׁעָרֶיךָ, אֲבָל אַחַר שֶׁצִּוָּה ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ אֵין מָקוֹם לְהַצְרִיךְ לַשְּׁבָטִים. וְלָזֶה הָרַמְבַּ״ם שֶׁכָּתַב חִיּוּב בְּכָל עִיר אֵין מָקוֹם לוֹמַר בְּכָל שֵׁבֶט. וּלְדֶרֶךְ זֶה דְּרָשַׁת הַתַּנָּא הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁמְּחַיֶּבְךָ הַכָּתוּב לָתֵת שׁוֹפְטִים לְכָל שֵׁבֶט בֵּין יִהְיֶה בַּעֲשָׂרָה עֲיָרוֹת בֵּין יִהְיֶה בְּעִיר אַחַת, וְחָזַר וְאָמַר שֶׁאִם יִהְיֶה בְּהַרְבֵּה עֲיָרוֹת יִתֵּן לְכָל עִיר וָעִיר.
וְאִם תֹּאמַר: אִם יִתֵּן בְּכָל עִיר, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לִשְׁבָטֶיךָ״? מִשּׁוּם שֶׁזּוּלַת ״לִשְׁבָטֶיךָ״ לֹא הָיִיתִי מְפָרֵשׁ ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ בְּכָל עִיר וָעִיר, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שְׁעָרֶיךָ שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, בֵּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֵּין שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לֹא שֶׁל כָּל עִיר וָעִיר שֶׁבָּאָרֶץ. וְאַחַר אָמְרוֹ ״לִשְׁבָטֶיךָ״ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא לְכָל שֵׁבֶט, נִתְחַיַּבְנוּ לוֹמַר ״בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״ בְּכָל עִיר. וְלָזֶה כְּשֶׁפָּסַק הָרַמְבַּ״ם בְּכָל עִיר, אֵין מָקוֹם לוֹמַר ״לִשְׁבָטֶיךָ״, שֶׁאָז תְּפָרֵשׁ בִּדְבָרָיו כְּדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת (סנהדרין נו.) שֶׁאִם יֵשׁ בָּעִיר שְׁנֵי שְׁבָטִים צָרִיךְ שְׁנֵי בָּתֵּי דִינִים.
מִשְׁפַּט צֶדֶק. וְלֹא אָמַר בְּצֶדֶק כְּאָמְרוֹ (ויקרא יט:טו) ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״, כָּאן הֵעִיר הֶעָרָה גְּדוֹלָה לֶחָפֵץ לִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק, וְהוּא כִּי כְּשֶׁיִּרְצֶה לַעֲמוֹד הַדַּיָּן עַל מִשְׁפַּט הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב יִהְיֶה בְּסֵדֶר זֶה, שֶׁיַּעֲבִיר מִבֵּין עֵינָיו שְׁנֵי הַנּוֹשְׂאִים וְלֹא יַלְבִּישׁ מַשָּׂא וּמַתָּן הַהֲלָכוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב, לוֹמַר כְּפִי זֶה יִתְחַיֵּב פְּלוֹנִי וּכְפִי זֶה יִהְיֶה לְהֵפֶךְ, אֶלָּא יַעֲשֶׂה עִיּוּנוֹ וְצִדְדֵי הַהֲלָכָה כְּאִלּוּ אֵין אָדָם שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹרָאָה זוֹ עַתָּה, אֶלָּא לַעֲמוֹד עַל הַדִּין לָדַעַת הִלְכוֹת הַתּוֹרָה. וְאַחַר שֶׁיַּעֲמוֹד עָלָיו בְּדֶרֶךְ זֶה מַה שֶׁיַּעֲלֶה בִּמְצוּדָתוֹ יָדִין בּוֹ לְבַעֲלֵי דִּינִים, יְזַכֶּה הַזַּכַּאי וִיחַיֵּב הַחַיָּב. וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט, פֵּרוּשׁ כְּבָר הוּא מִשְׁפָּט בִּפְנֵי עַצְמוֹ, זֶה יִהְיֶה צֶדֶק. אֲבָל זוּלַת זֶה, כְּשֶׁיַּעֲרִיךְ בְּדַעְתּוֹ בְּעֵת שֶׁמְּזַקֵּק וּמְצָרֵף הַדִּין לְבַעֲלֵי דִינִים, עַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה אֶחָד יוֹתֵר מִתְקָרֶבֶת דַּעְתּוֹ אֵלָיו וְלֹא יֵצֵא הַמִּשְׁפָּט צֶדֶק, וּבִפְרָט בְּמִשְׁפָּטִים שֶׁתְּלוּיִים בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת וּבְהַטָּיָה מוּעֶטֶת בְּנָקֵל יַטֶּה דַּעְתּוֹ.
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים צו:יג) ״יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק״, וְאָמְרוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת (זוהר ח״ג קצח.) כִּי בֵּית דִּין עֶלְיוֹן יִקָּרֵא צֶדֶק, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה טז.) כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְבוּעִים וְכוּ׳, וְהִנֵּה כְּשֶׁיִּפּוֹל הַהֶפְרֵשׁ עַל הַמָּמוֹן בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט, אִם יִשְׁפֹּט עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ כְּשֶׁיְּזַכּוּ הָרָאוּי לְזַכּוֹת וְגוֹ׳, הִנֵּה הֵם שׁוֹפְטִים הַמִּשְׁפָּט עַצְמוֹ שֶׁשָּׁפַט בֵּית דִּין עֶלְיוֹן הַנִּקְרָא צֶדֶק, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק, פֵּרוּשׁ שֶׁשָּׁפַט בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא צֶדֶק:
יטלֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט וְגוֹ׳. לֹא יִחֵד הָאַזְהָרָה לַשּׁוֹפְטִים וְצִוָּה לְנוֹכֵחַ, לְהָעִיר כִּי כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל יֶשְׁנָם גַּם כֵּן בְּאֵלּוּ אַזְהָרוֹת – אִם לֹא יְמַנּוּ הַשּׁוֹפְטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַוּוּ, הֵם הַמַּטִּים מִשְׁפָּט, הֵם הָעוֹבְרִים עַל כָּל הָאָמוּר.
כצֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף וְגוֹ׳. בָּא לְהַזְהִיר כְּשֶׁיֵּשׁ בָּעִיר שְׁנֵי אֲנָשִׁים מֻפְלָגִים בְּחָכְמָה וּשְׁנַיִם אֲחֵרִים גַּם כֵּן חֲכָמִים אֶלָּא שֶׁאֵינָם בְּסוּג הָרִאשׁוֹן, אַל יֹאמַר אָדָם: כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹרוֹת וְלִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק לֹא אַטְרִיחַ אֶת הַמֻּפְלָגִים לִשָּׂא בְּעֹל מִנּוּי הַדַּיָּנוּת, אוֹ לְצַד שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם טֹרַח בְּמִנּוּיָם יִמָּנַע וְיִסְתַּפֵּק בַּקְּטַנִּים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק צֶדֶק״, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהִשַּׂגְתָּ לְדַיָּנִים שֶׁהֵם רְאוּיִים, עָלֶיךָ לַחְזֹר אַחַר הַיּוֹתֵר רְאוּיִים מֵהֶם.
כאלֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין ז:): כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה, עַד כָּאן. וּלְדִבְרֵיהֶם אָמַר תֵּיבַת ״לְךָ״, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ וְכוּ׳ אֶלָּא אִם כְּשֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ תִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְאֵיזוֹ סִבָּה שֶׁנּוֹגַעַת מִמֶּנָּה, אֲבָל זוּלַת זֶה אִם טָעָה בְּדַיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְחָשַׁב שֶׁהוּא הָגוּן וְהֶעֱמִידוֹ, אֵינוֹ נֶחְשָׁב עָלָיו כְּהַעֲמָדַת אֲשֵׁרָה.