אא) [סעיף א'] מותר ליטל הצפרנים בין דיד בין דרגל וכו' פי' ל"מ דיד מותר ליטול משום דמאיס אלא אפי' דרגל דלא מאיס נמי שרי. ב"ח:
בב) שם. אפי' במספרים. וכ"ש בסכין או בידיו או בשיניו דמותר:
גג) שם הגה. אבל יש מחמירין ואוסרים, מטעמא כדי שלא יכנס למועד כשהוא מנוול ויחתכם בערב הרגל. לבוש:
דד) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר שלא ליטלן בין בסכין וכו' ומנהגינו כדברי המחבר להתיר בין בסכין בין בספרים. שכנה"ג בהגב"י. שו"ג או' ב' והרו"ח כתב דעתה נתפשט המנהג בעירם אזמיר יע"א לאסור ליטול הצפרנים בחו"ה כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש. נמצא שגם בספרד יש מקומות שנוהגים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל וע"כ היכא דנהוג נהוג:
הה) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו ומי שרגיל ליטול צפרניו בכל ע"ש ואיקלע ע"ש בחו"ה מותר ליטול צפרניו. נחלת שבעה ח"ב סי' נ"ו. מיהו השבו"י ח"א סי' י"ז כתב להשיג על דברי הנ"ש הנז' ודעתו להחמיר והב"ד השע"ת סי' תס"ח יעו"ש. אבל השו"ג באו' הנז' והכר"ש הביאו דברי הנ"ש הנ"ז ובלא"ה דעת הש"ע להתיר בכל גוונא וא"כ המיקל יש לו על מי לסמוך:
וו) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו' ופשוט דכל הני דמותרים לגלח (הנז' בסי' הקודם) מותרים ליטול הצפרנים. מ"א סק"א. א"ר או' א' מק"ק סי' מ"ט או' י"ב, מ"ב או' ב':
זז) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו' ואם נטלן בעיו"ט מותר ליטלן בחו"ה, מ"א שם. ח"א כלל ק"ט או' ג' מק"ק שם. קיצור ש"ע סי' ק"ד או' י"ב, מ"ב שם. והא"ר שם כתב דיש להקל בסכין ולא במספרים. והב"ד המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח"י:
חח) שם בהגה. וכ"ה המנהג להחמיר וכו' וע"י עכו"ם מותר דהוי מסייע שאין בו ממש. בית יעקב סי' מ' כר"ש:
טט) שם בהגה. שלא ליטלן בין בסכין וכו' משמע הא בידיו או בשיניו מותר. א"ר או' ב' בגדי ישע מ"ב או' ג' והנוטל צפרניו בשיניו אין בהם משום מיאוס. גמ' מו"ק די"ח ע"א. והביאו אותה אחרונים:
יי) שם בהגה. שנוטלן כדרכן בחול. אפי' במספרים. פרישה או' א' וא"צ לעשות ע"י שינוי. מק"ק שם או' י"א:
יאיא) שם בהגה. שנוטלן כדרכן בחול. ר"ל אפי' ע"י עצמן וא"צ ע"י נכרית כמו לענין אשה אבלה (ביו"ד סי' ש"ץ סעי' ז') מאחר שיש מתירין כאן בכל ענין. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ג' ולענין אשה שחל טבילתה ביו"ט ושכחה ליטול הצפרנים עיין ט"ז סק"א ובדברינו לעיל סי' ש"מ או' ב' יעו"ש:
יביב) אסור לגזוז צאנו בחו"ה. ח"א כלל ק"ט או' א' מק"ק סי' מ"ט או' י"ג:
יגיג) [סעיף ב'] כל רפואה מותר בחו"ה. ר"ל כל מין רפואה שותין בחו"ה כמ"ש בב"י שותין מי זבלים ומי דקלים וכוס של עיקרים במועד. וכ"כ הרמב"ם פ"ח דין ט"ו כל מאכלות ומשקים שאינם מאכל בריאים אלא לרפואה מותר לאדם לאכלן ולשתותן במועד עכ"ל וכתב הא"א או' ב' ומינה ביו"ט אסור כשבת משום שחיקת סימנים (כמ"ש סי' שכ"א) אבל בחו"ה אף מלאכה ממש מותר לרפואה דהוה צורך המועד ואף חולי שאין סכנה יעו"ש. והב"ד מק"ק סי' נ"ד בליקוטי רימ"א או' י"ג. מ"ב או' ה' ועיין לעיל סי' תצ"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
ידיד) שם. כל רפואה מוחר בחו"ה. וה"ה למרח רטיה וכן כל עשיית רפואות אפי' דברים שהם מלאכה גמורה. ח"א כלל ק"י או' י"ז: