אא) [סעיף א'] הלואת יו"ט. וכו' פי' שמקיף מיני מאכל ומשתה. מ"א סק"א חמ"מ או' ו' ר"ז או' א' מק"ק סי' כ"ז או' ט' מ"ב או' א':
בב) שם. הלואת יו"ט וכו' וה"ה הלואת שבת. ד"מ או' א' ועו"ש או' א' כתב משמע דבשבת אינו ניתן ליתבע מדהשמיט המחבר דין זה לענין שבת אמנם מדברי הגמ' משמע דאין לחלק בין יו"ט לשבת לענין זה. עו"ש או' א' וכ"כ בתשו' א"ו נ"ד ח"א דשבת ויו"ט דין אחד להם. והב"ד ד"מ או' א':
גג) שם. ניתנה ליתבע בדין. ר"ל שנזקקין לו בב"ד אחר יו"ט אם מסרב לפרוע. לבוש. ומה שהוצרך הש"ע לאשמעינן לפי שבגמ' שבת קמ"ח ע"ב אפליגו בה אמוראי רבה ורב יוסף רב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע דאי אמרת ניתנה ליתבע אתי למיכתב ורבה אמר ניתנה ליתבע דאי אמרת לא ניתנה ליתבע לא יהיב ליה ואתי לאימנועי משמחת יו"ט יעו"ש. ופסקו התו' והרמב"ם כרבה וכ"פ בב"י יעו"ש. וע"כ פסק כן בש"ע. וכ"פ הלבוש ושאר האחרונים:
דד) התוקע כפו לחבירו ביו"ט לפחות לו מחובו חייב לקיים דבריו ואין ראוי לקנסו שאינו דרך מקח וממכר רק דרך שבועה ומתנה. מהר"ם מלובלין סי' ע"ב יעו"ש. עי"ש שם. בגדי ישע:
הה) שם הגה. ועיין לעיל סי' ש"ז סעי' י"א. ובדברינו לשם בס"ד:
וו) [סעיף ב'] גבאי צדקה גובים וכו' היינו מיני מאכל ומשתה. ר"ז או' ב' מק"ק סי' כ"ז או' יו"ד. מ"ב או' ד':
זז) שם. אבל לא יכריזו וכו' אע"ג דמותר להכריז על דבר מצוה כמ"ש סי' ש"ו סעי' י"ב שאני הכא דאפשר בצנעה. מ"א סק"ב. ר"ז שם. מ"ב או' ה':