אא) [סעיף א'] אין הצבור רשאים לצאת מבהכ"נ עד שיצניעו ס"ת. היינו במקום שמצניעים אותם אחר ובא לציון. מ"א סק"א. ור"ל דאם מצניעים אותם קודם ובא לציון בל"ה אסור לצאת כמ"ש בסי' קל"ב סעי' ב' דאסור לאדם לצאת מבהכ"נ קודם קדושא דסדרא. ועיין לעיל סי' קל"ה או' ב':
בב) שם. עד שיצניעו ס"ת, ונהגו בכל המקומות להניחו זקוף בארון, ומ"מ על צדו אינו דרך כבוד וכל מי שעושה כן מוחין בידו. ש"מ ב"ב סוף יפ"ק. פת"ע או' א' ועיין עיקרי הד"ט:
גג) שם הגה. מיהו אם אינם יוצאים רק יחיד וכו' פי' אחד אחד ובלבד שלא יצאו רובן. מ"א סק"ב וכ"כ העו"ת או' ב' שאינו אסור אלא אם רוב הצבור יוצאין עכ"ל. מיהו הפר"ח בסוף הסי' כתב דרש"י פליג ע"ז בהדיא דוק בלשון רש"י ותשכח וכ"כ מהריק"ש ועיקר טכ"ל ועיין מט"ז בסוף אסי' שמצדד לומר דדוקא כשמצניעין בבהכ"נ גופא הקיל הרמ"א ז"ל אבל כשמוציאין אותה לבית אחר אף יחיד ואיכא פתחא אחרינא אפ"ה מחויב לליתה כל אדם ואסור לפרוש מן הצבור אפי' מועטין יעו"ש. והביאו מ"ב או' ב':
דד) שם. עד שיצא הס"ת וילכו אחריו וכו' דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו. גמרא שם. והביאו הטור והלבוש:
הה) שם. יכולין לצאת בפתח אחר וכו' אבל לעולם הם חייבים אחר צאתם בפתח האחר ללכת אחר הס"ת ולעשות לו הידור. ב"י בשם מהר"י ן' חביב ז"ל. עו"ת או' ג':
וו) שם. וילווהו למקום שמצניעין אותו, נראה דהיינו אם הולכים האנשים מבהכ"נ. אבל בש"ק שנשארים שם ומתפללים אח"כ מוסף א"צ ללוותו וכן המנהג בכמה מקומות שמוציאין ס"ת לקרות בשבת למנין ומחזירין אח"כ הס"ת לבהכ"נ דהנשארים להתפלל שם מוסף אין מלוים למקים שמצניעים שם. תו"ח אות א' ונראה דעכ"פ יש ללוותו עד שנכנס לבהכ"נ שמצניעין אותו שם. ועיין לעיל סי' קל"ה אות ע"ד:
זז) שם בהגה. מצוה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה וכו' וה"ה כשמוציאין אותה ילוה אותה עד הבימה. מ"א סק"ג בשם הכוונות א"ר אות א' וכ"כ לעיל בסי' קל"ד אות יו"ד דמנהג האר"י ז"ל לנשק הס"ת וללוותו לילך אחריו מן ההיכל אל התיבה יעו"ש:
חח) שם. וכן הגולל ילך אחר הס"ת וכו' אעפ"י שאינה עוברת לפניו ילך מהבימה עד ההיכל א"א אות ג' והגולל שבכאן הוא הגולל שאחר המגביה להראות כתיבת ס"ת לעם כמ"ש לעיל סי' קמ"ז או' ל"א יעו"ש:
טט) שם. וכן נוהגין במגביה הס"ת וכו' ר"ל שגם המגביה ילך אחר הס"ת עד לפני הארון. וכ"כ הלבוש המגביה והגולל והאוחז בעץ חיים כולם ילכו אחר הס"ת למקימה לד"א סי' כ"ו או' א' ח"א כלל ל"א או' מ"א. שע"א שער יו"ד או' מ"ב. ושמחזירין הס"ת להיכל ביום השבת אומרין מזמור דדוד הבו וכו' וביו"ט וחול אומרים מזמור כ"ד כמ"ש לעיל סי' קל"ד או' כ"ח יעו"ש:
יי) שם בהגה. ויש שכתבו שמביאין התינוקות לנשק התורה וכו' וכן הגדולום ג"כ מצוה לנשק את התורה כמ"ש לעיל או' ז' וכן העולה אחר הקריאה מנשק הס"ת כמ"ש לעיל סי' קל"ט או' כ"ז יעו"ש. וכ"כ התו"ח או' ג' דהמנהג גם הגדולים מנשקים התורה כשמעבירים לפניהם ומלוים אותו מעט אבל לא עד לפני ארון הקודש ואולי הטעם שברוב בהכ"נ יבואו לדחוק זא"ז אם ילך עד ארה"ק כל מי שיעבירו לפניו הס"ת, ולכן רק המגביה דהגולל יכולין ללוותו עד ארה"ק עכ"ל וכ"כ הלד"א שם דיש מי שכתב דלא קפדינן ללוותו כל מי שעיבר לפניו יעו"ש. והמנהג בין הספרדים שהש"ץ הקורא בתורה הוא מלוה בהולכה ובהובאה ושאר העם יש מלוים ויש שאין מלוים ונראה לי הטעם משום כיון שעשאוהו ש"ץ של קריאה כאלו עשאוהו שליח ג"כ להלואה כיון שאין יכולין כולם להלוות מפני הדחק. ויש לאדם ליזהר הרבה בכבוד התורה בכל מה דאפשר כי היא עץ החיים כמש"ה עץ חיים היא וכו' והיא הנותנת לנו אורך ימים ושנות חיים: