אא) [סעיף א'] אין ש"ץ רשאי להפשיט התיבה. וכו' אע"ג דבכל דוכתא פי' תיבה הוא תיבה ממש שהס"ת נתון בה כאן פי' תיבה זו היא הבימה שמעמידין בה כסא כמין שלחן להניח עליו ס"ת ופירשין בגדים נאים סביב לה ב"ח א"א או' א' ועיין לקמן בהגה ססי' ק"ן ובדברינו לשם בס"ד:
בב) שם. אין ש"ץ רשאי להפשיט התיבה וכו' פי' רש"י ז"ל שהיה דרכם להביא ס"ת מבית אחר שמשתמר בו לבהכ"נ ופורסין בגדים נאים סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה וכשיוצאין משם ונוטלין ס"ת להוליכו לבית המשתמר בו לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הצבור שטורח צבור לעכב שם עם הס"ת אלא מוליך הס"ת לביתו ומניחו והעם יוצאין אחריו (כמ"ש לקמן סי' קמ"ט) ואח"כ הוא בא ומפשיט את התיבה עכ"ל. והביאו הטור ועו"ת. וכתב הא"א שם דה"ה כשמצניעין אותו בבהכ"נ נמי דינא הכי עיין סי' קמ"ט אלא רש"י לשיטתיה פירש דדוקא במוציאין הא בהיכל א"צ להמתין כלל עכ"ד. ור"ל דה"ה כשמצניעין אותו בבהכ"נ נמי דינא הכי דאין להפשיט התיבה עד שמצניעין אותו בהיכל מפני טורת הצבור שצריך להמתין עד שמצניעין אותו כמ"ש סי' קמ"ט אלא דרש"י לשיטתיה פירש דדוקא במוציאין ר"ל אחר שיוצאין מבהכ"נ מפני שהוא מפרש על מנהג הקדום שהיו מצניעין הס"ת בבית אחר אבל כשמצניעין אותו בהיכל א"צ להמתין כלל עד אחר שיצאו אלא רק עד אחר שיצניעו אותו בהיכל: