סימן קלג

אא) [סעיף א'] בשבת ויו"ט א"א ברכו וכו' והטעם כתב ב"י בשם הריב"ש שברכו נתקן קודם ברכות של ק"ש ואם כל הצבור שמעו אותו קודם הברכות אין לאומרו כלל לאחר התפלה, אבל מה שאומרים אותו אחר התפלה כתב ב"י דהוא להוציא אותם יחידים שלא התפללו עם הצבור והצבור הולכים לדרכם והיחידים ההמה נשארים שמה ומתפללים כ"א לעצמו אבל ביום השבת וביום המועד שמאחרים לצאת וכבר התפללו כולם א"א אותו כלל יעו"ש וזהו לפי פשט הדברים אבל בשער הכוו' כתב ב' כוונות לברכו אחת לברכו שקודם יוצר ואחת לברכו שאחר קדיש בתרא, וכתב דגם בשני פעמים ברכו של תפלת ערבית דליל שבת ג"כ תכוין בהם ב' כוונות האלו הא' בברכו הא' והשניה בברכו השני כיעו"ש בדף ן' ע"ב, וכ"כ בדף ע' ע"ב יעו"ש, וכ"כ בפע"ח שער השבת סוף פי"ג ופי"ד וכ"כ הש"ץ דף יו"ד ע"ג על דברי מרן הללו דאין כן דעת הרב ז"ל אלא דאפי' בשבת ויו"ט צריך לאומרו כדמפורש בשער הכוו' עכ"ד. וכ"כ המחב"ר בסי' רפ"ו או' ד' דבארץ הצבי וארץ מצרים המנהג לומר ברכו גם בשבת ויו"ט אחר קדיש בתרא. וכ"כ החס"ל או' כ"ב דכן ראוי להנהיג ע"פ הסוד, וכ"כ י"א במ"ב בהגב"י או' ה' וכ"כ הרו"ח בשם בתי כנסיות דהמנהג לאומרו בין בחול בין בשבת יעו"ש. וב"כ היפ"ל: