קהלת פרק ו׳

וְרַבָּה הִיא עַל־הָאָדָם. בְּהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם הִיא נוֹהֶגֶת:

עשֶׁר וּנְכָסִים. לְפִי פְשׁוּטוֹ, כְּמַשְׁמָעוֹ:

וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ. שֶׁיְּהֵא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, לִמְצֹא קוֹרַת רוּחַ בְעָשְׁרוֹ, כִּי שׁוֹאֵף לַעֲשֹׁק וּלְהַרְבּוֹת הוֹן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע", וְגַם לֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לֶאֱכֹל הֵימֶנָּה לְעָתִיד, וְאִישׁ נָכְרִי יִטֹּל אוֹתוֹ מָמוֹן וְיַעֲשֶׂה בוֹ צְדָקָה וְיֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה בְּדִבְרֵי תוֹרָה.

עשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד. מִקְרָא, מִשְׁנָה וְאַגָּדָה.

וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ. שֶׁלֹּא זָכָה לִגְמָרָא, וּמִתּוֹךְ כַּךְ, אֵין הֲנָאָה מִמֶּנּוּ בְּשׁוּם דְּבַר הוֹרָאָה.

כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ. זֶה בַּעַל הַגְּמָרָא:

אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה. בָּנִים:

וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו. (וְרַב הוֹן וְכָל־טוּב יְמֵי שָׁנָיו) שֶׁלּוֹ. "וְרַב" לְשׁוֹן דַּי. דַּי לְכָל־טוֹבָה:

וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע. מֵאוֹתָהּ הַטּוֹבָה, שֶׁאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ לְהִתְקָרֵר רוּחוֹ בַּמֶּה שֶׁבְּיָדוֹ:

וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. פְּעָמִים שֶׁנֶהֱרָג, וּכְלָבִים אוֹכְלִים אוֹתוֹ. וְכָל־הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נִמְצְאוּ בְאַחְאָב, שֶׁהוֹלִיד בָּנִים הַרְבֵּה, וּמָמוֹנוֹ הִרְבָּה, וְהָיָה חוֹמֵד שֶׁל אֲחֵרִים, וְלֹא מָצָא קוֹרַת רוּחַ בְּמָמוֹנוֹ, וּכְלָבִים אֲכָלוּהוּ:

טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל. שֶׁל אִשָּׁה, כִּי הַנֶּפֶל בַּהֶבֶל בָּא וְהָלַךְ, וְלֹא רָאָה טוֹבָה וְלֹא נִתְאַוָּה לָהּ, וְאֵין לוֹ לְהִצְטַעֵר:

וְאִלּוּ חָיָה. וְאִם חָיָה אַלְפַּיִם שָׁנָה, מַה יִתְרוֹן לוֹ, הוֹאִיל וְטוֹבָה לֹא רָאָה? הֲלֹא סוֹפוֹ לָשׁוּב אֶל הֶעָפָר כִּשְׁאָר הָעֲנִיִּים?:

כָּל־עֲמַל הָאָדָם. בִּשְׁבִיל פִּיהוּ הוּא, שֶׁיֵּהָנֶה וְיֹּאכַל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא, וְזֶה לֹא נֶהֱנָה בְחַיָּיו:

וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא. בִּתְמִיהָּ כְּלוֹמַר, וְזֶה אֲפִלּוּ תַאֲוָתוֹ לֹא מִלֵּא בַהֲנָאָה מֻעֶטֶת, כְּמוֹ, "תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי", לְשׁוֹן הַשָּׂגַת תַּאֲוָה. וַאַחֲרֵי שֶׁכֵּן הוּא:

מַה־יוֹתֵר. לוֹ בְחַכְמָתוֹ מִשֶּׁאִם הָיָה כְסִיל:

מַה־לֶּעָנִי. חִסָּרוֹן מִן הֶעָשִׁיר שֶׁאֵין לוֹ קוֹרַת רוּחַ? גַּם הוּא יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיִּים. דָּבָר אַחֵר: וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּחַיָּיו:

טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ־נָפֶשׁ. טוֹב הָיָה וְהֻכְשַׁר לָזֶה לִרְאוֹת עָשְׁרוֹ לְמַרְאֵה עֵינָיו מִמַּאֲכָל וּמִשְׁתֶּה הַהוֹלֵךְ בְּנָפֶשׁ.

דָּבָר אַחֵר: טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ־נָפֶשׁ. טוֹב הָיָה לָזֶה וְהֻכְשַׁר לָלֶכֶת אַחַר עֵינָיו לִגְזֹל וְלַעֲשֹׁק מֵהִלּוּךְ נַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא נָתַן לֵב הֵיכָן נַפְשׁוֹ תֵלֵךְ כְּשֶׁיָּמוּת:

גַּם־זֶה הֶבֶל. הוּא הַנִיתָּן לָרְשָׁעִים:

מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ. חֲשִׁיבוֹת וּגְדֻלָּה שֶׁהָיְתָה לוֹ בְחַיָּיו, "כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ", כְּלוֹמַר, כְּבָר הָיָה וְעָבַר יָצָא לוֹ שֵׁם בִּשְׂרָרָה, וְעַתָּה חָלַף, וְנוֹדָע שֶׁהוּא אָדָם וְלֹא אֵל, וְסוֹפוֹ שֶׁמֵּת, וְלֹא יוּכַל לָדוּן עִם מַלְאָךְ הַמָּוֶת שֶׁהוּא תַּקִּיף מִמֶּנּוּ:

כִּי יֵשׁ־דְּבָרִים הַרְבֵּה. שֶׁנִּתְעַסֵּק בָּהֶן בְּחַיָּיו, כִּשְׂחוֹק הַמְּלָכִים, קֻפִּים וּפִילִים וַאֲרָיוֹת, הַכֹּל הִרְבָּה לוֹ וּמַה־יִוָתֵר לוֹ מִשֶּׁמֵת?:

כִּי מִי־יוֹדֵעַ. כִּי מִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמַה לָּאָדָם לַעֲשׂוֹת בְּחַיָּיו, שֶׁיִּהְיוּ טוֹבִים לוֹ לָעוֹלָם הָאָרֹךְ:

מִסְפַּר יְמֵי־חַיֵּי הֶבְלוֹ. שֶׁהֵם מְעַט מִסְפָּר:

וְיַעֲשֵׂם. לְאוֹתָם מַעֲשִׂים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת שֶׁהוּא חַי, שֶׁהִיא זְמַן קָצֵר כְּצֵל עוֹף הָעוֹבֵר, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, "כַּצֵּל" סְתָם, וְלֹא פֵרַשׁ אִם צֵל דֶּקֶל אִם צֵל כּוֹתֶל, שֶׁהֵם קְבוּעִים, כְּבָר פֵּרְשׁוֹ דָוִד אָבִיו, "יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר", זֶהוּ צִלּוֹ שֶׁל עוֹף הַפּוֹרֵחַ, כַּךְ נִדְרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ:

אֲשֶׁר מִי־יַגִיד לָאָדָם. בַּמֶּה יִתְקַיֵּם הוֹן שֶׁקָּבַץ מֵעשֶׁק לְבָנָיו אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: