אמִצְוַת עֲרִיכַת נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ – לְהֵטִיב נֵרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז כא) יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו, כְּלוֹמַר יַעֲרֹךְ הַנֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזוֹהִי מִצְוַת הֲטָבַת נֵרוֹת הַנִּזְכֶּרֶת בַּגְּמָרָא (יומא יד ב).
במִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁצִּוָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת נֵר דּוֹלֵק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְהַגְדָּלַת הַבַּיִת לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת בְּעֵינֵי הָרוֹאִים, כִּי כֵן דֶּרֶךְ בְּנֵי אִישׁ לְהִתְכַּבֵּד בְּבָתֵּיהֶם בְּנֵרוֹת דּוֹלְקִים, וְכָל עִנְיַן הַהַגְדָּלָה בּוֹ כְּדֵי שֶׁיַּכְנִיס הָאָדָם בְּלִבּוֹ כְּשֶׁיִּרְאֵהוּ מוֹרָא וַעֲנָוָה. וּכְבָר אָמַרְנוּ (במצוה טז) כִּי בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב תִּכְשַׁר הַנֶּפֶשׁ. וְכָל זֶה סוֹבֵב עַל הַיְּסוֹד הַבָּנוּי לָנוּ כִּי הַכֹּל נִגְזַר מִצַּד הַמְקַבְּלִים עִם הֱיוֹתִי מַאֲמִין בֶּאֱמֶת כִּי יֵשׁ לַמְּקֻבָּלִים בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה חָכְמוֹת נִכְבָּדוֹת וְסוֹדוֹת נִפְלָאִים. וְאוּלָם גַּם אֲנַחְנוּ נִכְתֹּב הַנִּרְאֶה כִּפְשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים, וְהַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם.
גדִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ (תו"כ אמור יג יא) הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת דּוֹחָה שַׁבָּת כְּקָרְבְּנוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶם זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִיד, וְשֶׁנִּתֵּן (מנחות פט א) לְכָל נֵר וְנֵר חֲצִי לֹג שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁזֶּה הַשִּׁעוּר יַסְפִּיק בְּלֵילֵי טֵבֵת, וְכֵן נוֹתְנִין בְּכָל הַלֵּילוֹת וְאִם יִוָּתֵר אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וּמֵעִנְיַן מִצְוַת הַהֲטָבָה הוּא הַדִּשּׁוּן, וְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה וַהֲטָבָתָהּ מִצְוַת עֲשֵׂה בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם. וְהַדִּשּׁוּן הוּא שֶׁכָּל נֵר שֶׁכָּבָה מֵסִיר הַפְּתִילָה וְכָל הַשֶּׁמֶן שֶׁכָּבָה וּמְקַנְּחוֹ וְנוֹתֵן בּוֹ פְּתִילָה אַחֶרֶת וְשֶׁמֶן אַחֵר, וְנֵר שֶׁלֹּא כָּבָה מְתַקְּנוֹ. וְנֵר אֶמְצָעִי (מַעֲרָבִי) אִם כָּבָה מַדְלִיקוֹ מֵאֵשׁ שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְהָאֲחֵרִים מַדְלִיקִין זֶה מִזֶּה, שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הַפְּתִילָה וּמַטֶּה אוֹתָהּ עַד שֶׁהָאוּר נִתְפֶּשֶׂת בָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין כְּבוֹד הַמִּצְוָה לְהַדְלִיקָן מִנֵּר אַחֵר. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִמְּנָחוֹת (פו א) וּמִמְּקוֹמוֹת מִתָּמִיד.
דזֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (תמידין ומוספין פ"ג) בְּמִצְוָה זוֹ שֶׁהֲטָבַת הַנֵּרוֹת הִיא הַדְלָקָתָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, אֲבָל דַּעַת מְפָרְשִׁים אֲחֵרִים (רש"י שמות ל ז) הִיא שֶׁהַהֲטָבָה הִיא הַדִּשּׁוּן וְהַקִּנּוּחַ וְתִקּוּן הַפְּתִילוֹת, וְזוֹ הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְכֵן נִרְאֶה בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (מט ב נ, א) [פ"ג מהלכות תמידין ומוספין]
הוְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בַּכֹּהֲנִים. וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא עָרַךְ הַנֵּרוֹת כַּמִּצְוָה, בִּטֵּל עֲשֵׂה.