אלָאו דְּבִרְכַּת הַשֵּׁם – וּמִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה בְּבִרְכַּת הַשֵּׁם, לְפִי שֶׁמִּתְרוֹקֵן הָאָדָם בַּמַּאֲמָר הָרַע הַהוּא מִכָּל טוֹבָה, וְכָל הוֹד נַפְשׁוֹ נֶהְפַּךְ לְמַשְׁחִית, וְהִנֵּה הוּא נֶחֱשָׁב כַּבְּהֵמוֹת, כִּי בְּאוֹתוֹ דָּבָר מַמָּשׁ שֶׁהִבְדִּילוֹ הַשֵּׁם לְטוֹבָה וּבוֹ נַעֲשָׂה אָדָם, וְהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁנִּבְדַּל בּוֹ מִמִּינֵי הַבְּהֵמוֹת, מַבְדִּיל הוּא אֶת עַצְמוֹ לְרָעָה וּמוֹצִיא עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִכָּל גֶּדֶר הַדַּעַת וְנַעֲשָׂה כְּשֶׁרֶץ נִמְאָס וְנֶאֱלָח וּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן הִזְהִירַתְנוּ הַתּוֹרָה עַל זֶה, כִּי הָאֵל הַטּוֹב יַחְפֹּץ בְּטוֹבָתֵנוּ. וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר הַגּוֹרֵם מְנִיעַת הַטּוֹבָה מִמֶּנּוּ יָבֹא כְּנֶגֶד חֶפְצוֹ בָּרוּךְ הוּא.
במִדִּינֵי הַמִּצְוָה כְּגוֹן מַה שֶׁפֵּרְשׁוּ שֶׁאֵין הַחִיּוּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם הַמְּיֻחָד שֶׁהוּא יו"ד ה"א וי"ו ה"א אוֹ שֶׁל אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד כְּדַעַת קְצָת מְפָרְשִׁים (רמב"ם ע"ז ב ז) וּמָה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין נו, א) שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם הָיוּ שׁוֹאֲלִין אֶת הָעֵדִים בְּכִנּוּי יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי, נִגְמַר הַדִּין מוֹצִיאִין כָּל אָדָם לַחוּץ, וְשׁוֹאֲלִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים וְאוֹמְרִין לוֹ אֱמֹר מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ, בְּפִיךָ, וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהָעֵד הַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ שָׁמַעְתִּי. וְאִם הָיוּ עֵדִים רַבִּים כֻּלָּם אוֹמְרִין כֵּן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים פז, א) שֶׁמְּגַדֵּף אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר נִסְקָל, וּמִי שֶׁגִּדֵּף הַשֵּׁם בְּשֵׁם מֵעֲבוֹדָה זָרָה קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ, וְאִם לֹא פָּגְעוּ בּוֹ וּבָא לְבֵית דִּין, אֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּבָרֵךְ בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְּיֻחָדִין. וְהַטַּעַם שֶׁאֵינוֹ נִסְקָל, לְפִי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַכִּיר אֲפִלּוּ בְּעֵת הַכַּעַס שֶׁאֵין דְּבָרָיו אֶלָּא שְׁטוּת גָּמוּר, וּמִכָּל מָקוֹם פּוֹגְעִין בּוֹ קַנָּאִים מֵאַחַר שֶׁהִשְׁחִית וְהִתְעִיב וְהֵעֵז פָּנָיו לְדַבֵּר דְּבָרִים רָעִים כָּאֵלֶּה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ בִּרְכַּת הַשֵּׁם מִפִּי יִשְׂרָאֵל חַיָּב לִקְרֹעַ. אֲבָל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַגּוֹי, אֵינוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ, וְלֹא קָרְעוּ (סנהדרין ס, א) אֶלְיָקִים וְשֶׁבְנָא אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁרַבְשָׁקֵה מְשֻׁמָּד הָיָה. וְכָל הָעֵדִים וְהַדַּיָּנִים סוֹמְכִים יְדֵיהֶם אֶחָד אֶחָד עַל רֹאשׁ הַמְּגַדֵּף וְאוֹמְרִים לוֹ דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ שֶׁאַתָּה גָּרַמְתָּ לְךָ. וְאֵין בְּכָל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין מִי שֶׁסּוֹמְכִין עָלָיו אֶלָּא מְגַדֵּף בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד יד) וְסָמְכוּ כָל הַשּׁוֹמְעִים וכו'. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּסַנְהֶדְרִין פֶּרֶק ז.
גוְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וּבֵרַךְ הַשֵּׁם בָּעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ, נִסְקָל בְּאֶרֶץ עַל פִּי סְמוּכִין. וְעַכְשָׁו בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין לָנוּ סְמוּכִין, מַרְחִיקִין כָּל יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ וּמַחְרִימִין אוֹתוֹ. (בטור בחו"ה סי' תכה).