אשֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּאַרְצֵנוּ – שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי.
במִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁנִּגְלֶה בַּכָּתוּב, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא נִלְמַד מִכְּפִירָתָם.
גדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז סד ב) שֶׁאִלּוּ רָצוּ לְהַנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲבָדוּהָ מִתְּחִלָּתָן שֶׁמֻּתָּרִים לִשְׁכֹּן בְּאַרְצֵנוּ, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא גֵּר תּוֹשָׁב, כְּלוֹמַר שֶׁהוּא גֵּר לְעִנְיַן שֶׁהֻתַּר לֵשֵׁב בְּאַרְצֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) אֵי זֶהוּ גֵּר תּוֹשָׁב? זֶה שֶׁקִּבֵּל שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מוֹכְרִין לוֹ קַרְקַע שֶׁיִּשְׁכֹּן בְּאַרְצֵנוּ, אֶלָּא (שם כא א) אֲפִלּוּ לְהַשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת, אָסוּר כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂכֹּר לְדִירָה, לְפִי שֶׁמַּכְנִיס שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל לִסְחוֹרָתוֹ מֻתָּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׂכִּיר לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁשְּׁלֹשָׁה דְּבַר קְבִיעוּת הוּא וְאֵין רָאוּי לְקָבְעָם. וְחִלּוּק הַדִּינִים שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה בֵּין בָּתִּים לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, וּבֵין סוּרְיָא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּסַנְהֶדְרִין וַעֲבוֹדָה זָרָה [שם].
דוְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בָּאָרֶץ. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וּמָכַר לָהֶם קַרְקַע אוֹ הִשְׂכִּירוֹ לָהֶם בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לִמְכֹּר לָהֶם קַרְקַע אוֹ לְהַשְׂכִּיר בְּלֹא עֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה.