אשנים שתובעים לאחד וכו'. משנה פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז) אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ומפרש בגמ' דה"ק כיון שאין אדם תובעו כלום אלא שהוא הודה מפי עצמו ובא לימלך לצאת ידי שמים מן העונש ולא מן הדין לפיכך נותן לזה מנה ולזה מנה וכתב לשם הרא"ש דהא דתנן אביו של אחד מכם וכו' משום דליכא למימר הכא דהמפקיד הו"ל למידק אלא הנפקד הו"ל למידק מש"ה חייב ליתן לכ"א מנה בבא לצאת י"ש אבל באומר אחד מכם הפקיד אצלי מנה ולא תבעי ליה פטור אף לצאת י"ש משום דהמפקיד הו"ל למידק אבל היכא דתבעי ליה הי"ל ברי ושמא ומדינא חייב לשלם לכ"א מנה לר"ע בס"פ האשה שלום בגזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל דחייב לשלם לכ"א ואחד היכא שתובעים אותו דאע"ג דהתם לא שייך לומר הו"ל למידק אפ"ה חייב משום דקנסוהו דקעביד איסורא ובפקדון אף על גב דלא קעביד איסורא אפ"ה כיון דהו"ל למידק מי הוא שהפקיד אצלו ולא דק פושע הוא וחייב לשלם לכ"א מדינא. ותו תנן בסיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר ק"ק שלי וזה אומר ק"ק שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו ופסקו הפוסקים הלכה כת"ק והך סיפא נמי מיירי בדלא תבעי ליה אלא בבא לצאת י"ש ודוקא בכרך אחד כדמוקי לה רבא כגון דאפקידו תרווייהו בהדי הדדי בחד זימנא דא"ל אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי אנא קפדינא אבל אי הוה בב' כריכות אפי' לא תבעי ליה חייב ליתן לכל א' מאתים בבא לצאת י"ש דבב' כריכות הוה ליה למידק וכ"פ הרא"ש ודלא כמ"ש התוס' בד"ה התם דקא תבעי דלר"ע דהלכה כמותו בכרך אחד פטור מלתת מאתים לזה ומאתים לזה אפילו לצאת י"ש ואפילו תבעי ליה דאיכא ברי ושמא ע"כ וקשה דהא באומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דליכא למימר התם הו"ל למידק דאפשר דלא נטל מידו כלום ואפ"ה כיון דתובעים אותו והו"ל ברי ושמא חייב בבא לצי"ש כדאיתא סוף הגוזל בתרא א"כ הכא ודאי נמי אפילו בכרך אחד דלא הו"ל למידק היכא דתובע אותו דהו"ל ברי ושמא חייב ליתן לכ"א מאתים בבא לצאת י"ש אלא דכשאינן תובעים אותו ובכרך אחד תנן בסיפא דנותן לכל א' מנה והשאר יהא מונח אף בבא לצאת י"ש אבל היכא דתובעים אותו ובב' כריכות חייב מדינא ליתן ק"ק לכל אחד ואחד דהו"ל למידק ואם הוא בכרך א' אינו חייב מדינא אלא מנה לכ"א מיהו לצאת י"ש חייב ליתן ק"ק לכ"א ואחד כיון דתובעים אותו והכי מוכח בפ' הגוזל בתרא בתובעו גזלתני או הפקדתי אצלך והוא מודה אלא שטוען איני יודע אם החזרתיו לך דחייב מדינא מטעמא דכיון דודאי דעביד הכי וספק אם החזיר לא אתא ספק ומוציא מידי ודאי וכדכתב הרי"ף לשם האי טעמא א"כ ה"נ הכא דמודה בפקדון וספק של מי הוא אי נמי ספק מי הוא בעל הק"ק חייב לשלם ק"ק לכ"א מדינא היכא דאיכא ב' כריכות ותובעים אותו דהו"ל למידק וכ"כ התוס' בפ' המפקיד אליבא דר"ע בד"ה ומי אמר רבא והביאו ראיה אחרת מלקח מחמשה בני אדם וכו' והכי מוכחת הסוגיא בפ' המפקיד. ורבינו נמשך בכל דבריו אחר דברי הרא"ש. ומה שקשה מכאן למה שכתב סוף סי' רכ"ב בדין לקח מה' וכו' כתבתי לשם וע"ל סימן ע"ו:
דורועה וכו'. כתבו התוספות דה"ט דאפי' בכרך א' הו"ל לרועה למידק דלא שייך למימר אתון לא קפדיתון משום דלא יוכלו לתקן דאפי' הפקידו זה שלא בפני זה יראה חבירו הטלאים כשהולכים במרעה ושואל של מי הם עכ"ל כלומר דהשתא איכא למיחש שיאמר שלי הוא זה שמסרתי לרועה ועל הרועה למידק של מי הוא טלה זה ולמי הוא טלה זה: