אחייב אדם לכבד את אביו ואמו גם אחרי מותם, וענין הכבוד אחר מיתה הוא לעשות לו נחת רוח לאחר פטירתו, באמירת קדיש, הדלקת נר נשמה, ועריכת אזכרה ביום השנה, עלייה לתורה ביום השנה, וכיו"ב. ואם הוא בתוך י"ב חודש לפטירת אביו, כשמזכיר שם אביו יאמר "הריני כפרת משכבו". וכל זה דוקא כשמזכיר דבר הלכה או שמועה באגדה ששמע מאביו, אבל כשמזכיר דבר שהוא ממילי דעלמא בשם אביו, אין צריך לומר הריני כפרת משכבו. [ילקו"י אבלות מהדורת תשס"ד סימן לט סעיף א עמוד תקצה]
ביש אומרים שאדם הכותב דברי תורה בשם אביו תוך שנה לפטירתו, אין צריך לכתוב "הריני כפרת משכבו", מאחר והכתיבה נשארת לאחר י"ב חודש. ויש חולקים ואומרים שצריך לכתוב הריני כפרת משכבו בתוך י"ב חודש, מאחר שיש אומרים דכתיבה כדיבור דמי. [ילקו"י אבלות מהדורת תשס"ד סימן לט סעיף ב' עמוד תקצח]
גהמזכיר שם אמו אחר פטירתה, אפילו בתוך י"ב חודש, אינו צריך לומר "הריני כפרת משכבה". [שגם באביו אם מזכירו סתם ולא בדבר הלכה, אינו צריך לומר הריני כפרת משכבו]. אולם אם מספר את מנהגיה ושמועותיה של אמו בעניני הלכה, וכגון שסיפר לחבירו שאמו היתה נוהגת כדעת מרן השלחן ערוך לברך על הדלקת נרות שבת קודם ההדלקה, משום שצריך לברך עובר לעשייתן. וכן לא היתה מברכת על לולב וסוכה, צריך לומר בעת שמזכירה "הריני כפרת משכבה". [ילקו"י אבלות תשס"ד סי' לט עמ' תקצט. הליכו"ע ח"ח עמ' קז]
דגם בשבוע הראשון של החודש הי"ב לפטירת אביו יש לומר "הריני כפרת משכבו" כשמזכיר דבר הלכה או שמועה מאביו. ולאחר י"ב חודש אם רוצה להחמיר על עצמו ולומר על אביו "הריני כפרת משכבו" בעת שמזכיר דבר הלכה בשמו, יש אומרים שרשאי להחמיר בזה. שהרי גם באמירת קדיש הרוצה להחמיר ולומר קדיש אחר הלימוד על אביו ועל אמו לאחר י"ב חודש, רשאי להחמיר, ואדרבה טוב ונכון לומר קדיש אחר הלימוד גם אחר י"ב חודש. והוא הדין לענין אמירת הריני כפרת משכבו. ויש חולקים ואומרים שבאב ואם אין נכון לאומרו אחר י"ב חודש. [ילקו"י אבלות תשס"ד סי' לט ס"ד עמוד תר]
ההמזכיר את אביו לאחר י"ב חודש, אומר "זכרונו לברכה", או "עליו השלום", וכדומה. [ילקו"י אבלות מהדורת תשס"ד סימן לט סעיף ה' עמוד תרב]
ויש שנהגו ליתן לאבל תוך י"ב חודש לזמן ולברך ברכת המזון. [ילקו"י אבלות עמוד תרג]