סימן תקיז

אמותר לומר לחנוני ישראל תן לי ביצים או אגוזים או לרועה הרגיל אצלו תן לי גדי או טלה ולטבח תן לי כתף או ירך ולנחתום תן לי ככר ולחנוני תן לי ה' ביצים וי' רמונים וכל כיוצא בזה ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה לומר לו תן לי קב או קבים ולא סכום דמים לומר אטול כך וכך ואשלם לך דינר ולא סכום מנין לומר כך וכך יש לך בידי תן לי כך וכך ויהיה לך בידי כך וכך והני מילי חנוני ישראל אבל חנוני עו"ג אסור ליקח ממנו דבר שבמינו מחובר שמא נלקט היום ולא דבר שמחוסר צידה שמא ניצודו היום ולא בצים שמא נולדו היום אבל דבר שאינו במינו במחובר אפילו הובא היום מחוץ לתחום שרי וכן קמח שנטחן היום שרי בעיר שרובה עו"ג דאדעתא דעו"ג טחני ליה ומשום מוקצה ליכא דחיטין נמי חזו לכוס ביה"ש ולעשות מהן קליות ודייסא כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה לא התירו לקנות בי"ט אלא כדרך שמפרש בגמרא הולך אדם אצל חנוני וכו' אבל ישראל שאומר לעו"ג מעי"ט שתקנה לי יונים למחר לא יפה עשה אבל אם עשה כבר מותר לאכול מהם אפי' בו ביום ובלבד שלא יהיו מפריחין ולא יהיו אסורין משום מוקצה אבל אם רגיל בכך אסור לאכול מהן אפי' קנה כבר דאין זה חשוב דיעבד כיון שרגיל בכך: מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפילו הוא מיוחד למדה ובלבד שלא יזכיר בו שום מדה לומר תן לי מדה פלונית והרמב"ם ז"ל אוסר בכלי המיוחד למדה ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל: לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים ונותן לפניה ופירש"י קודר נוקב נקב בכרי עצמו וממלא שלא כדרך מדה ורי"ף פי' קודר משער לפי אומד דעתו: