סימן שיא

אמת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה רש"י מתיר לטלטלו טלטול גמור ולרב אלפס דווקא טלטול מן הצד וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדעת רש"י ואם הוא מוטל בחמה או בבזיון כגון שהוא מסריח אם יש לו ככר או תינוק מניחו עליו ומטלטלו על ידו אפי' מרה"י לכרמלית והרמב"ן ז"ל כתב שמוטב להוציאו לכרמלית בלא ככר ותינוק מעל ידם כדי למעט ההוצאה שלא אמרו ע"י ככר ותינוק אלא ברה"י מחמה לצל וכתב עוד שנראה שמותר להוציאו אפילו לרה"ר על ידי תינוק אבל לא ע"י ככר שאינו טפל למת אלא שר"ח אסר אבל כל שאר דברים האסורין לטלטל לא התירו ע"י ככר או תינוק הלכך אותם שמטלטלים מנורה שהדליקו עליה בשבת ע"י ככר או תינוק לא יפה הם עושים ואם אין לו ככר או תינוק לא יטלטלנו כלל אפי' להפכו ממטה למטה שטלטול מן הצד לצורך דבר האסור אסור היה מוטל בחמה ואין לו מקום לפנותו אינו רשאי לעשות לו אהל להציל אלא באים שני בני אדם ויושבין בצדו חם להם מלמטה מביא כל אחד מטה ויושב עליה חם להם מלמעלה מביא כל אחד מחצלת ופורס על גבו וזוקף כל אחד מטתו ונשמט והולך לו בענין שתיעשה המחיצה מאיליה שנראה כאילו עשו לצורך החי שאין מחללין השבת לצורך מת אפילו באיסור דרבנן אבל התירו לסוכו ולהדיחו ולשמטו מעל הכר ובלבד שלא יזיז בו לא ידו ולא רגלו ולא שום אבר ואם היה פיו הולך ונפתח קושר לחיו העליון שלא יפתח יותר אבל לא יורידנה לסוגרו שא"כ היה מזיז בו אבר ואין מעמצין עיניו כדי שיסגרו דהוה ליה מזיז אבר: טילטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר הלכך מעות ששכח על הכר נוער את הכר והן נופלות וכן צנון שטמן בארץ ומקצת עליו מגולין נוטלו אע"פ שבנטילתה מזיז עפר ממקומו וטילטול בגופו אפי' לצורך דבר האסור מותר הלכך קש שעל גבי המטה והוא מוקצה מנענע בגופו ואם הניח עליו מבע"י כר או כסת מנענע אפי' בידו שהרי הכינו מבע"י לשכוב עליו פירות הטמונין בתבן או בקש המוקצה אפילו כולן מכוסין יכול לתחוב בהן מחט כדי שינער הקש מעליהם ויטלם: