ארחיצה - רחיצת פנים בכל יום הוא מצוה משים הכון לקראת אלהיך ישראל (עמוס ד יב). ומשום כבוד אלהי"ם לכבד את צלמו, כי בצלם אלהי"ם עשה את האדם (בראשית ט ו). כמו שאמרו בש"ס. אבל צריך לזהר לנגב תחלה הידים להעביר רוח רעה שעליהן. וביותר יגדל החיוב לרחץ פניו ידיו ורגליו במים חמין בערב שבת. וצריך דוקא בסדר זה, תחלה הפנים ואחר כך הידים ואחר כך הרגלים. ומה טוב אם יוכל לרחץ כל גופו במרחץ ולטבל גם כן במקוה טהרה, וידע שיש סודות עליונים בכל אלה, ומבטח לו שיזכה לתוספת נפש רוח ונשמה הבאים בשבת. והאיש אשר הוא נבהל להון, גם מזה הוא חסר, כי לא יבוא הביתה אלא סמוך לחשכה. והאיש אשר הוא טהור יסגר חנותו סמוך למנחה ויקבל שבת בשמחה כדת וכהלכה ושם יצו ה' את הברכה (דברים כח ח):
בוידוע שבתשעה באב ויום הכפורים אסור בהם הרחיצה, כמו אכילה ושתיה כל היום ההוא עד הלילה, ואפלו לנטילת שחרית או כשיוצא מבית הכסא, לא התירו לרחץ אלא עד קשרי אצבעותיו (או"ח סימן תקנד סעיף י), ופתאים עברו ורוחצים פניהם וידיהם ככל יום, השם הטוב יכפר בעד. ועל כי הא חיובא רמיא על כל מי שיודע הדין, להזהיר ולהזכיר למען לא ישלחו בעולתה ידיהם, רק יעשו מה שמטל עליהם: